שעות רגילות בדוח שעות נוספות בדוח - 125% שעות נוספות בדוח - 150% שעות שבת/חג בדוח שעות נוספות בשבת בדוח - 175% שעות נוספות בשבת בדוח - 200%
אפר-21 157 36 0
מאי-21 182 50 53
יונ-21 190 51 9
יול-21 183 50 14
אוג-21 192 54 24
ספט-21 154 27.15 7 24 5 4
אוק-21 99 25 10
סה"כ לתשלום בש"ח לפי השעות בדוח (רגילות, נוספות וימי מנוחה) סה"כ שולם בתלוש בש"ח (רגילות ונוספות) הפרש בש"ח
אפר-21 5,882 5,700 -182
מאי-21 9,434 9,479 45
יונ-21 7,782 7,957 175
יול-21 7,760 7,819 59
אוג-21 8,604 8,787 182
ספט-21 7,314 7,732 418
אוק-21 4,229 3,931 -298
400
339. משכך דין התביעה בגין גמול שעות נוספות - להידחות.
דמי הבראה
340. כאמור לעיל, קבענו כי הגרסה של התובע, לפיה, הרישום בתלושי השכר משקף אך ורק את מכפלת השעות שעבד בשכר השעתי הנטען על ידו - אינה נכונה, ועל כן טענתו כי אין לקחת בחשבון את התשלום בתלושי השכר בגין דמי הבראה - דינה להידחות.
341. בעבור התקופה מחודש 4/2021 - 17.10.2021 (משרה מלאה) התובע היה זכאי ל-3.8 ימי הבראה (= 7 ימים * 6.5/12 חודשים) * 423 ₪ ליום = 1,604 ₪. בפועל שולם לו בתלושי השכר בגין התקופה כאמור 1,644 ₪. מכאן כי הנתבעת שילמה לתובע בגין רכיב זה מעבר לנדרש ודין התביעה להידחות.
פדיון ימי חופשה
342. התובע עותר לתשלום פדיון חופשה בטענה כי בתקופת ההעסקה לא יצא לחופשה בתשלום וגם בסיום ההעסקה לא שולמה לו חופשה, וזאת על יסוד החישוב הבא - 7 ימים * 8 שעות * 40 ₪ = 2,239.99 ₪ (ס' 31-33 לכתב התביעה).
343. מנגד, הנתבעת טוענת כי שלמה לתובע פדיון חופשה עם סיום ההעסקה בהתאם לימי העבודה בפועל ולנוסחה הקבועה בחוק ועל כן אין הפרשים לתשלום (ס' 37 לכתב ההגנה).
לאחר שעיינו בטענות הצדדים, העדויות והראיות הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין רכיב זה להתקבל בחלקה.
344. מאחר שהתובע עבד לאורך 6.5 חודשים, יש לחשב את זכאותו על פי סעיף 3(ג) לחוק חופשה שנתית, בשים לב לוותק שלו ולמספר ימי העבודה בפועל. משכך, יש לחשב את מספר ימי החופשה עבורם זכאי התובע לפדיון, באופן הבא: עבור חודשים 4/2021 - 17.10.2021, בהם התובע עבד בפועל 163 ימים הוא זכאי לפדיון של 163/240 * 14 ימי חופשה = 9.5 ימי חופשה, ובניכוי חלקי ימים - 9 ימי חופשה.
345. מאחר שהתובע עבד במשרה מלאה ומעבר לכך, התובע זכאי לדמי חופשה על סך 232.96 ₪ ליום (=8 שעות * 29.12 ₪ לשעה), ובמכפלת ימי החופשה -9 ימים, הוא היה זכאי לפדיון חופשה על סך 2,096.64 ש"ח.
346. בפועל שולם לו פדיון חופשה סך של 1,570 ₪ במסגרת השכר האחרון.
347. על יסוד האמור לעיל, התובע זכאי להפרש בגין פדיון חופשה שנתית על סך 526.64 ₪ (= 1,570 ₪ - 2,096.64 ₪).
דמי חגים ותמורת חגים
348. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום בגין 5 ימי חג לפי תעריף של דמי חגים (100%) (על סך 1,600 ₪) וכן תמורת חגים (250%) עבור 5 ימי חג (על סך 4,000 ₪). התובע טען כי הרישום בתלושי השכר בדבר תשלום עבור דמי חגים פיקטיבי ועל כן הוא זכאי לקבל סעד זה, אולם לא פירט בגין אילו חגים הסעד כאמור נתבע. עם זאת, לתצהירו הוא צירף טבלת חגים ובסיכומים הוא פירט את הימים בגינם הוא עותר לקבל תשלום.
349. הנתבעת טענה כי שלמה לו כדין וכי אין הפרשים לתשלום בגין דמי חגים (ס' 28 לכתב ההגנה).
350. כפי שיפורט להלן, דין התביעה להתקבל בחלקה.
351. התובע לא היה זכאי לדמי חגים בגין שלושת חודשי ההעסקה הראשונים שלו, קרי - לפני 1.7.2021. בשנת 2021 חלו חגי תשרי בחודש 9/2021, כמפורט להלן: