(ראו גם ע"א 4162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים (1990) בע"מ, פ"ד נח(4) 193, 201 (2004)).
כך, חיובים חוזיים ראשוניים הם חיובים שקיומם מתבקש לשם ביצוע שלם של העסקה במתכונתה המקורית אותה חזו הצדדים במעמד כריתת החוזה. מנגד, חיובים חוזיים משניים הם חיובים שאינם נחוצים לשם מימוש העסקה, אלא הדין והצדדים רואים בהם תוצאה מתבקשת במקרה של סכסוך הנוגע לקיום החיובים הראשוניים, דוגמת תניות המתייחסות לתרופות בגין הפרת חוזה (כגון פיצויים מוסכמים, ביטול החוזה והשבה), או תניות הקשורות לאופן בירורם של סכסוכים ומחלוקות (כגון תניות שיפוט, גישור או בוררות). הוראות משניות אלה, אשר נועדו לשרוד גם לאחר סיומו של החוזה, צופות את פני הסכסוך העתידי ולכן הופכות רלוונטיות וישימות דווקא לאחר ביטול החוזה מחמת הפרתו (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות 556-553 (התשס"ט)).
- יודגש כי אין כל דרישה לכך שבהסכם עצמו תהא הבהרה מפורשת ביחס לכל הוראה והוראה בו- האם היא מהווה חיוב "מׅסֵדֶר ראשון" או שמא חיוב "מׅסֵדֶר שני". בהקשר זה נפסק כי:
"על היותו של חיוב בחוזה בגדר חיוב מן הסוג הראשון או חיוב מן הסוג השני יש ללמוד, כמובן, מתוך בחינתה של כוונת הצדדים, כפי שהתגבשה בחוזה גופו וכפי שהיא נלמדת מן הנסיבות." (לוי, בעמ' 323).
מסקנה זו יפה גם ביחס לחוזים מסחריים בין בעלי עסקים, אותם ראוי לפרש על פי כללי פרשנות הנותנים ללשון החוזה מעמד מכריע (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (נבו 20.11.2019)), שכן ניתן ללמוד במקרים המתאימים מלשונה של תנייה בחוזה עסקי האם היא "שורדת" את ביטול ההסכם, אף אם לא ננקט שימוש מפורש במונחים "חיוב ראשוני" או "חיוב משני".
- אם כן, החיובים המשניים בחוזה אינם מהווים "רשימה סגורה" ויש לבחון כל הוראה חוזית לגופה ביחס לשאלה האם היא נחוצה להשלמת ההתחייבות החוזית או שתכליתה הסדרת מערכת היחסים בין הצדדים בתום חיי החוזה. כך למשל יכולה להיות הוראה בחוזה לפיה הודעת ביטול לא תשחרר את הצדדים מביצוע נאות של ההסכם (ראו למשל את החלטתי בת"א (מחוזי ת"א) 30851-06-25 Metrohm AG נ' ד"ר גוליק בע"מ (נבו 21.7.2025)).
- עוד יובהר כי בניגוד לטענתה של מכשירי תנועה, התבטלותו של חוזה מחמת אי-קיום תנאי מתלה איננה מפקיעה את כלל החיובים של החוזה אלא אך את החיובים הראשוניים, ומנגד זכויות וחיובים משניים ממשיכים לחול (שלו וצמח, בעמ' 604). כך למשל נפסק כי תניית בוררות, שמטיבה מהווה חיוב משני, עשויה להמשיך ולהתקיים גם אם ההסכם כולו בטל מחמת אי-קיומו של תנאי מתלה (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ, בפסקאות 40-37 לפסק דינו של השופט י' דנציגר וכן בפסק דינו של השופט (כתוארו אז) י' עמית (נבו 12.4.2010)). כאמור, החיובים המשניים נועדו מלכתחילה להסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים בתום תקופת החוזה, בין אם הוא בוטל מחמת הפרתו ובין אם הוא בטל מחמת אי-קיום תנאי מתלה. הצדדים יכולים ורשאים לנסח הוראות בהסכם אשר מיועדות להמשיך ולהתקיים גם בתקופה המאוחרת לביטול, בלא קשר לאופן הביטול. הכרה בשרידותם של חיובים משניים מונעת את הניסיון להתנער מהם מחמת ביטולו או פקיעתו של החוזה.
- במקרה דנן קובע סעיף 16.3 להסכם באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "לגבי התקשרות עם היצרן, יחול סעיף זה על כל צד כל עוד הוא בעל מניות או זכויות בחברה, ולמשך 60 חודשים לאחר מכן." דהיינו, הוראותיו המפורשות של הסעיף משמיעות לנו כי מדובר ב"חי הנושא את עצמו", אשר ממשיך להתקיים בלא תלות בגורלו של החוזה, וזאת כל עוד יבוא ישיר ומכשירי תנועה מחזיקות במניות או בזכויות בחברה המשותפת (חברת סין ישראל), ולמשך 60 חודשים לאחר מכן. סעיף 16.3 להסכם צופה אפוא גם מצב שבו מי מהצדדים איננו מחזיק עוד במניותיה של חברת סין ישראל, וחרף זאת, הוראות הסעיף ימשיכו ויחייבו אותו בכל הנוגע להתקשרות עם היצרן, למשך תקופה של חמש שנים תמימות.
- הרציונל העומד מאחורי סעיף 16.3 להסכם הוא ברור. המטרה היא למנוע מצד להסכם לנסות ולנצל לטובת עצמו בלבד את הקשרים שנוצרו עם היצרן כתוצאה מהקמת חברת סין ישראל. הוראה זו נועדה לשרוד גם מצב של פירוק השותפות העסקית בין הצדדים, מחשש שלאחר מכן צד להסכם ינצל את אותם קשרים עם היצרן על מנת לעשות לביתו. הערוץ הישיר מול היצרן מהווה אפוא נכס בעל חשיבות רבה. ניצולו מחוץ לחברה המשותפת, גם לאחר שהשותפות העסקית באה לכלל סיום, עשויה להיחשב לעשיית עושר ולא במשפט. מסיבה זו בחרו הצדדים בעת ההתקשרות בהסכם להסדיר מראש את כללי המותר והאסור ביחסים מול היצרן, גם לאחר שהקשר העסקי ביניהם יפקע.
- נשוב ונזכיר כי הייתה זו יבוא ישיר אשר "סללה" בפני מכשירי תנועה את הדרך ליצרן, מכח הקשר הקודם שהיה לה איתו (הזיכיון לשווק בישראל רכבים פרטיים מתוצרתו). זאת, מתוך תקווה כי היצרן יעניק לחברה המשותפת שיקימו הצדדים זיכיון לשיווק משאיות ורכב כבד. משכך, על מנת למנוע את ניצול הקשר עם JAC שלא לטובת השותפות העסקית בין הצדדים, בא לעולם סעיף 16.3 להסכם.
- למעשה מדובר בהוראה בעלת היגיון עסקי דומה לזה של תנייה בדבר איסור תחרות, השכיחה בחוזים מסחריים ובחוזי עבודה. תניית אי-תחרות נידונה לא פעם ביחס להסכמי הפצה ושיווק (ראו לדוגמא: ע"א 618/85 מעיינות הגליל המערבי בע"מ נ' תבורי - ביח"ר למשקאות קלים בע"מ, פ"ד מ(4) 343 (1986); ע"א 901/90 נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ, פ"ד מז(1) 252 (1993)). דוגמא לכך נמצא מהעת האחרונה בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר (נבו 17.6.2019)), שם נפסק כי:
"אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15.10.1997 חתמו חברת דיאליט בע"מ וסהג'ננד על הסכם להפצת מכונות לליטוש יהלומים (להלן: ההסכם). הסכם זה נכנס לתוקף והצדדים ראו עצמם מחוייבים על-פיו (סעיף 27.1 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). גם אין מחלוקת, כי הסכם זה בוטל על-ידי הצדדים, לכל המאוחר בחודש מרץ 2000 (ראו: סעיף 38 להודעת הערעור). מכאן עולה, כי במועד שבו מכר הרר 24 מכונות ליטוש לסהג'ננד (מאי 2000) - ההסכם שבין הצדדים כבר היה מבוטל. אלא שעל אף בטלותו, תניית אי-התחרות שנקבעה בסעיף 23 להסכם - הוסיפה לחול ולחייב את הצדדים. שכן, באותו סעיף נקבע במפורש, כי הוא יוסיף לחול במשך תקופת ההסכם, ולכל הפחות שלוש שנים לאחר סיומו. יתירה מזאת, סעיף 26 להסכם הוסיף והבהיר, כי הוראת סעיף 23 תמשיך לעמוד בתוקפה ולחייב את הצדדים גם לאחר סיומו, בלא כל קשר לסיבה שבגללה יגיע ההסכם לקצו [...] בעניין דנן, למִקרא הוראות סעיפים 23 ו-26 להסכם יש להסיק, כי הצדדים סיכמו במפורש, כי תניית אי-התחרות תוסיף לחול ולחייבם אף לאחר תום התקופה החוזית. נמצא, כי על אף שתניית אי-התחרות מתאפיינת על-פי טיבה וטבעה כחיוב 'ראשוני', היא מוסיפה לחול ולחייב את הצדדים גם לאחר ביטול ההסכם, נוכח הסכמתם המפורשת של הצדדים. תנייה זו, הופכת הלכה למעשה למעין חוזה עצמאי אשר ממשיך לעמוד בתוקפו, חרף ביטולו של ההסכם הכללי." (שם, בפסקאות 3 ו-5).
- המסקנה מהאמור לעיל היא שהמגעים העצמאיים של מכשירי תנועה מול היצרן, בניסיון לקבל ממנו זיכיון לשיווק משאיות ורכב כבד, נוגדים לחלוטין את התחייבותה על פי סעיף 16.3 להסכם להימנע מהתקשרות עם היצרן שלא באמצעות חברת סין ישראל. מכשירי תנועה פעלה כך מאחורי גבם של הנאמנים ולא עדכנה אותם על כך על אף שהוראת סעיף 16.3 הנ"ל עודנה מחייבת את הצדדים. משכך, ישנה הצדקה למתן צו אשר יאסור על מכשירי תנועה ליצור קשר עם היצרן בקשר לזיכיון הפצה ושיווק משאיות ורכב כבד שלא בשיתוף עם הנאמנים כפי שמתחייב מהוראת סעיף 16.3 להסכם.
- תוצאה דומה, ואף רחבה יותר במובן זה שהיא חלה גם על רכבים פרטיים שהזיכיון לשיווקם הוא של יבוא ישיר לבדה, מתחייבת גם מהוראות סעיף 6 לכתב ההתחייבות עליו חתמה מכשירי תנועה ביום 11.12.2024, עוד בטרם ההתקשרות בהסכם המייסדים. סעיף זה קובע כי:
"אנו מתחייבים בזה לא לעשות כל שימוש במידע, לרבות לא לנצל מידע זה בכל אופן שהוא לטובתנו ו/או לטובתו של אחר, אלא באמצעותכם ובאישורכם. כמו כן, אנו מתחייבים שלא לנצל לרעה את המידע שנקבל לצורך קיום פעילות מתחרה לפעילותכם או לצורך פניה ליצרן שלא במסגרת העסקה."