יצוין, כי בהחלטה מיום 23.4.2025 ניתנה לנתבעים ארכה להגשת כתב הגנה עד לאחר שתוכרע הבקשה לסילוק על הסף.
דיון והכרעה
- כפי שפורט לעיל, התובעת היא חברה הנמצאת בבעלות כמעט שווה של יוסף ושלום (בשרשור), ושניהם הדירקטורים של החברה. ככל שיש בעל שליטה בחברה, הרי שהוא שלום (שכן לו יש 500 מניות בעוד שליוסף יש 499 מניות). השאלה העומדת להכרעה במסגרת ההחלטה הנוכחית היא האם התקבלה החלטה כדין של המוסד המוסמך בתובעת להגיש את התביעה, והאם יש לנתבעים מעמד לטעון כנגד תוקף ההחלטה. נפרט תחילה את התשתית הראייתית בכל הנוגע לדרך בה התקבלה ההחלטה להגיש את התביעה.
- לטענת התובעת (כפי שהיא עולה מתצהירו של יוסף התומך בתשובה לתגובה לבקשה לסעד זמני ומהמסמכים שצורפו לו), השתלשלות הדברים בכל הנוגע לקבלת ההחלטה על הגשת התביעה הייתה כדלקמן:
ביום 4.11.2024 שלח בנו של יוסף, גל בוכריץ ("גל"), לשלום הודעת דואר אלקטרוני אשר אליה צורף מסמך הנושא את הכותרת "זימון אסיפה דחופה של בעלי המניות - חברת קיבוץ בוכריץ בע"מ", וחתום על ידי יוסף. המסמך כולל זימון לישיבה באמצעות זום ליום 10.11.2024, אשר על סדר יומה תעמוד הגשת תביעה נגד תשובה בגין הפרת הסכם 2008.
ביום 10.11.2024 שלח גל לשלום הודעת דואר אלקטרוני בה כתב כי מכיוון שהוא לא הגיע לישיבה תתקיים אסיפה נדחית ביום 17.11.2024. במענה לפנייה זו השיב שלום באותו יום "איני מוכן לקבל דבר דואר כלשהו ממי שאינו בעל המניות / ממך בלבד !!! וככל שתרצה לקיים פגישה היא תהיה פגישה רגילה ולא בזום".
ביום 17.11.2024 התקיימה, לטענת התובעת, הישיבה שבה התקבלה ההחלטה על הגשת התביעה.
- התובעת צירפה מסמך שלטענתה מהווה פרוטוקול של הישיבה בה אושרה הגשת התביעה (נספח 1 לתשובה לתגובה לבקשה לסעד זמני). המסמך נושא את הכותרת "פרוטוקול מאסיפה כללית ודירקטוריון", ונכתב בו שהישיבה התקיימה בזום ביום 17.11.2024. על פי האמור במסמך, היחיד שנכח בישיבה הוא יוסף, והוא זה שנבחר ליו"ר האסיפה. על סדר יומה של הישיבה עמדו מינוי עורך דין והגשת תביעה נגד תשובה בגין הפרת הסכם 2008 בכל הנוגע למתחמי היזמות. בסופה של הישיבה הוחלט להסמיך את יוסף למנות עורך דין לשם הגשת תביעה נגד תשובה וכל גוף קשור אחר בגין הפרת הסכם 2008, ולהתקשר בהסכם שכר טרחה עם עורך הדין שיגיש את התביעה.
ומכאן לשאלות שעל הפרק.
האם התקבלה החלטה כדין של התובעת על הגשת התביעה?
- נקודת המוצא היא שככלל הגורם המוסמך בחברה לקבל החלטה על הגשת תביעה בעלת משקל משמעותי, שאינה חלק מהניהול השוטף של החברה, הוא דירקטוריון החברה (ת"א (כלכלית ת"א) 43013-03-17 חסין נ' בלובבנד, פסקה 32 [נבו] (19.6.2018); זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 463-462 (2023)). אף בענייננו, התובעת אינה חולקת על כך שהסמכות להורות על הגשת התביעה הייתה נתונה לדירקטוריון שלה. לצורך הדיון, והגם ששאלה זו אינה נקייה מספקות, אצא מנקודת הנחה כי ישיבת הדירקטוריון מיום 17.11.2024 זומנה כדין. גם תחת הנחה זו, קיים קושי מהותי בדרך קבלת ההחלטה, הנובע מכך שלא התכנס הקוורום הנדרש לפתיחת הישיבה.
- 00 סעיף 104 לחוק החברות קובע, כי "המנין החוקי לפתיחת ישיבת דירקטוריון יהיה רוב חברי הדירקטוריון, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון". בענייננו, אין בתקנון של קיבוץ בוכריץ (נ/1) התייחסות לקוורום הנדרש לשם התכנסות הדירקטוריון. ממילא, חלה ברירת המחדל הקבועה בסעיף 104 לחוק החברות, לפיה הקוורום הנדרש לפתיחת ישיבה הוא רוב חברי הדירקטוריון.
0 הדירקטוריון של קיבוץ בוכריץ מונה שני חברים - יוסף ושלום. בישיבה נכח רק יוסף, וממילא לא נכחו בתחילת הישיבה (או במהלכה) רוב חברי הדירקטוריון, ולא התגבש המניין החוקי הנדרש לצורך פתיחת הישיבה. גם אם נניח ששלום זומן כדין לישיבה ובחר שלא להתייצב, אין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין דרישת הקוורום. המסקנה המתחייבת היא, אפוא, שלא התקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 104 לחוק החברות. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי מתגובת התובעת לבקשת הסילוק עולה שהיא אינה חולקת על כך (ראו פסקה 13 לתגובה).
- יתרה מזו, הצגתה של השאלה שלענייננו כממוקדת בדרישת הקוורום עלולה להחמיץ את הבעייתיות העיקרית הטמונה בכך שהתביעה הוגשה על פי החלטתו של יוסף בלבד. יוסף הוא אחד משני דירקטורים בחברה, ומי שמחזיק במחצית (ולמעשה מעט פחות) ממניות החברה. הגם שלטענתו של יוסף שלום לא הביע התנגדות להגשת התביעה, הרי שאין גם כל טענה שהוא הסכים לכך. כלומר, גם לשיטתו של יוסף, ההחלטה על הגשת התביעה אינה נהנית מתמיכה של רוב חברי הדירקטוריון או רוב בעלי המניות. אין זה ברור מכוח מה סבור יוסף כי הוא רשאי לקבל על דעת עצמו החלטה בעניין שהוא כה מהותי לחברה (השוו, ה"פ (מחוזי ת"א) 1863/91 רודוב נ' הדר (1993)).
בנקודה זו יש להוסיף כי השאלה אם נכון, מבחינתה של קיבוץ בוכריץ, להגיש את התביעה הנוכחית אינה פשוטה. מלבד השיקולים ה"רגילים" ששאלה מעין זו מערבת - סיכויי התביעה, עלויות ניהולה וכדומה - הרי שבמקרה הנוכחי נראה כי נחוצה הכרעה אסטרטגית בדבר העמדה המשפטית שנכון לחברה לאמץ. הסכם 2015 מעניק לקיבוץ בוכריץ תמורה המפורטת בהסכם - החזר הוצאות ושלוש או שש דירות (הגם שיוער כי לשיטת קבוצת תשובה הפרה קיבוץ בוכריץ את ההסכם והיא לא בהכרח זכאית לתמורה הנקובה בו). על פי קו הטיעון בתביעה הנוכחית, הסכם 2015 כלל לא התגבש לכלל חוזה מחייב. בפני קיבוץ בוכריץ ניצבת אפוא שאלה אסטרטגית - האם נכון מבחינתה לדרוש כסעד עיקרי את זכויותיה מכוח הסכם 2008 או מכוח הסכם 2015. החלטה מעין זו צריכה להתקבל על ידי הגורם המוסמך בתובעת, ובוודאי שמצב בו ההחלטה מתקבלת בישיבת דירקטוריון שלא נכח בה המניין החוקי הנדרש על פי חוק, וכאשר אפילו אין טענה כי ההחלטה זכתה לתמיכה של רוב חברי הדירקטוריון או רוב בעלי המניות - אינו מתקבל על הדעת. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה נוכח העובדה שמדובר בחברה אשר בעלי המניות והדירקטורים שלה מצויים בסכסוך חריף.