תא (י-ם) 71355-05-25 משה גרטנר נ' ג'זל וינרוט

1. זהו הליך בקשה לאישור פסק בוררות ("בקשת האישור") שניתן על ידי כב' הנשיא (בדימוס) א. אורנשטיין מיום 12.5.25 ("פסק הבוררות"), ובקשה לביטול שהוגשה בנוגע לו ("הבקשה לביטול").
2. עניינה של הבוררות היה בתביעות הדדיות שבין מבקשי אישור פסק הבוררות האחים משה ומנדי גרטנר ואח' ("גרטנר") ובין עו"ד יעקב וינרוט ז"ל ("המנוח"). המנוח הלך לעולמו במהלך ניהול הבוררות, ובהתאם להחלטה מיום 22.12.19 שניתנה על ידי מי שבפניו נוהלה הבוררות באותה העת, כב' הנשיא (בדימוס) א.  גורן, נקבע כי יורשיו, שהינם רעייתו וילדיו, שהם שהגישו גם את בקשת הביטול דנן ("יורשי וינרוט"), יהיו בעלי הדין חלף המנוח.
3. פסק הבוררות מכיל 502 עמודים, וניתן לאחר שנות התדיינות מרובות. אלו כאמור החלו בפני כב' הנשיא (בדימוס) א' גורן, אשר הוחלף בהמשך על ידי הבורר אורנשטיין, וזאת בנסיבות שאינן נוגעות להליך דנן.  ההליך שהחל בשנת 2013 היה מקיף, הוא כלל עשרות עדים וישיבות הוכחות, ואלפי עמודי פרוטוקולים.
4. פסק הבוררות פסק לטובת גרטנר סכום בסך 37,500,000 דולר בתוספת ריבית Libor + 4.5% וכן שכ"ט והוצאות בסך 3,500,000 ש"ח. כאמור בפסק הבוררות שניתן, הסכום נפסק כנגד יורשי וינרוט, כשלפי האמור בו חיובם בו הינו יחד ולחוד.  בשים לב למועד תחילת מרוץ הריבית שנפסקה, סכום פסק הבוררות מסתכם לטענת גרטנר לכדי סך של 438,077,618 ש"ח נכון ליום בו הוגשה על ידיהם הבקשה לאישור פסק הבוררות.  יורשי וינרוט חולקים על הסכום שננקב על ידי גרטנר, אך לא הובא על ידיהם לשלב הנוכחי תחשיב נגדי כלשהו.
5. הבוררות התנהלה בהמשך לבוררות שהחלה עוד קודם לכן בשנת 2011 בין גרטנר לבין דן גרטלר ואח' ("גרטלר") ("הבוררות המקבילה"). הבוררות המקבילה התנהלה מכח הסכם בוררות בין גרטנר לבין גרטלר מחודש יוני 2010 במסגרתו הוסכם כי כלל מחלוקות הצדדים, כפי שפורטו באותו הסכם, יועברו להכרעת בורר, אשר יכריע בהתאם להוראות הדין המהותי וינמק את פסק הבוררות.
6. עוד נקבע בהסכם הבוררות האמור, כי במקרה בו אחד הצדדים לבוררות יבקש לתבוע או לנקוט הליך משפטי כלשהו כנגד צד שלישי שלא צורף להסכם הבוררות בקשר עם עניין מענייני המחלוקת שבין גרטנר לגרטלר, יודיע הוא על כך לצד השני, וימסור אם הוא מעוניין לברר הליך זה בפני אותו הבורר. ככל שהצד השני יסכים לכך, תבורר המחלוקות כלפי הצד השלישי בפני אותו הבורר.  נקבע בסעיף 3(ד) להסכם הבוררות כי "ההליך כנגד הצד השלישי יתנהל בגדר בוררות נפרדת ועצמאית (גם אם תנוהל הבוררות בפני הבורר שמונה לפי הסכם זה), אלא אם הסכימו כל הצדדים (לרבות הצד השלישי) לצרף את אותו צד להליך הבוררות שהוחל כבר בניהולו".
7. בהתאם לסעיף זה, ומעת שהתברר כי קיימת לגרטנר גם מחלוקת אל מול המנוח בעניינים הנוגעים לענייני המחלוקת עם גרטלר, הוסכם בין הצדדים על בירורה של מחלוקת זו בפני אותו הבורר, באופן בו כפי המוסכם בין הצדדים, הפך המנוח צד להסכם הבוררות האמור. במכתב הצדדים בעניין זה לבורר משנת 2013 צויין כי הוא מונה "לברור במחלוקות שביניהם במסגרת הליך בוררות שיתנהל בנפרד ובמקביל להליך הבוררות המתנהל בפניך בין האחים גרטנר...  לבין מר דן גרטלר...".  הוסכם עוד כי הבורר יהא כפוף לדין המהותי של מדינת ישראל וינמק את פסק הבוררות שינתן על ידו.
8. בעת הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה גם על ידי גרטנר בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקולים וזו התקבלה. לפי שדווח מכח זאת הוטלו בשלב זה עיקולים על 12 נכסי מקרקעין של יורשי וינרוט, וכן כספים בסך כולל של 3 מיליון ש"ח.  לא הוגשה בקשה לביטול העיקולים שהוטלו.  בהמשך, הוגשה בקשה על ידי גרטנר להורות על הפקדת ערובה, מכח סעיף 29(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 ("חוק הבוררות"), ובהחלטה מיום 22.10.25 נקבע כי על יורשי וינרוט להפקיד ערובה בסך 7 מיליון ש"ח, דבר שנעשה על ידיהם.
9. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בתמצית נסמכת הבקשה לביטול על שני אדנים ראשיים. עניינו של הראשון בטענה לפיה יורשי וינרוט הפכו לצד להליך הבוררות רק על מנת לאפשר את המשך ניהולו וזאת עם פטירתו של המנוח.  לטענת יורשי וינרוט, לא היתה סמכות לבורר לדון באחריותם האישית לחובות העיזבון, ואין גם מקום משכך לחיובם האישי בסכום פסק הבוררות, העולה לדבריהם באופן ניכר על גובה העיזבון של המנוח, וכך לבטח מעת שהדבר לא נדון במסגרת הליך הבוררות ולא נומק בפסק הבוררות.  משכך, טוענים הם כי דין פסק הבוררות ביטול לפי סעיפים 24(3), (4) ו- (6) לחוק הבוררות, כמו גם 24(7), וכן 24(9) ו- (10).
10. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)האדן השני עליו נסמכת בקשת הביטול עניינו טענה כי פסק הבוררות, ניתן בסתירה לקביעות עובדתיות קודמות של הבורר, כפי שניתנו על ידו בהליך הבוררות המקבילה. לפי הנטען, תביעת גרטנר כנגד המנוח היוותה הסתעפות של הבוררות המקבילה, ומטעם זה נדונה היא בפני אותו בורר.  לפי הנטען, בעוד שבמסגרת הבוררות המקבילה נקבע על ידי הבורר - באופן העולה כדי השתק פלוגתא - כי המנוח העביר לגרטלר 20 מיליון דולר מתוך כספים שהופקדו אצלו על ידי גרטלר לטובת שירות חוב שלהם לגרטלר; הרי שבפסק הבוררות הנוכחי נקבע על ידו ממצא הפוך לפיו המנוח לא העביר לגרטלר את הכספים, ולפיכך יש להשיבם לידי גרטנר.
11. לפי הנטען, פסיקה המתעלמת מקיומו של השתק פלוגתא מקימה עילת ביטול מכח סעיף 24(7) לחוק הבוררות בהיותה סוטה מהדין המהותי. עוד נטען, כי הבורר לא היה מוסמך לפטור עצמו מכללי מעשה בית דין, ומשעשה כן מהווה הדבר חריגה מסמכות באופן המקים עילה בהתאם לסעיף 24(3) לחוק הבוררות.  נטען גם לעילה מכח סעיף 24(6) לחוק הבוררות, הואיל ולא ניתנה הנמקה מדוע ניתנו הפסיקות הסותרות.  כן נטען כי קיומן של פסיקות סותרות מקים עילת ביטול גם בהתאם לסעיף 24(9) לחוק הבוררות.
12. הצדדים הגישו טעונים מפורטים בכתב אשר עסקו בהרחבה בשני הנושאים דלעיל. כמו כן, נערך דיון בעל פה בעניין במעמד הצדדים, אשר ויתרו על ביצוע חקירות.
13. בהינתן כי שני האדנים כמפורט לעיל המבססים את בקשת הביטול והעובדות הרלבנטיות הנוגעות להם, הינם נפרדים במהותם, הם יידונו להלן בנפרד, כל אחד לגופו.

א.  בקשה לביטול לנוכח חיוב יורשי וינרוט באופן אישי בתשלום פסק בוררות ביחד ולחוד

14. הועתק מנבוהמנוח נפטר ביום 16.10.18, וזאת בעיצומו של הליך הבוררות אשר החל כאמור בשנת 2013. בעקבות פטירתו של המנוח נוהלו הליכים שונים בין גרטנר לבין יורשי וינרוט בבית משפט לענייני משפחה.  כך, ביום 27.11.18 הגישו גרטנר בקשה למינוי מנהל זמני לעיזבון המנוח.  לאותה העת מונה כבר אחד מבניו של המנוח כמנהל עזבון, אך בית משפט נעתר לבקשה וקבע כי יש למנות מנהלת עזבון זמנית בשיתוף עם המנהל הזמני שכבר מונה (בנו של המנוח).
15. ביום 18.2.19 ניתן צו קיום צוואה למנוח, מבלי שמונה מנהל עזבון קבוע. משכך, הגישו גרטנר בקשה ביום 21.2.19 למינוי מנהל עזבון קבוע.  בעקבות זאת הוארכו באופן זמני סמכויות מנהלי העיזבון הזמניים כסמכויות של מנהלי עזבון קבועים.  כמו כן, ביקשו גרטנר לעיין בפרטת עזבון המנוח.
16. בנימוקיהם לבקשות אלו הסבירו גרטנר, בין היתר, כי קיים מקום למינוי מנהל עזבון קבוע לנוכח חשש להקטנת נכסי העיזבון מהם יכולים נושי המוריש להיפרע, וזאת על חשבון הגדלת נכסי הזוכים מחוץ לעיזבון (ר', למשל, בסע' 82 לערעור על החלטת רשמת הירושה בדבר מינוי מנהל עיזבון זמני), וכי אין לאפשר את חלוקת העיזבון קודם שיכונסו נכסי העיזבון ויסולקו לנושים.
17. יורשי וינרוט מנגד, התנגדו לבקשות, תוך שהסבירו בין היתר כי "יורשיו של המנוח הוכרזו ונכנסו ל'נעליו' בכל דבר ועניין" (ר' בסע' א' לתשובה לבקשה למינוי מנהלי עזבון קבועים). כן טענו כי בקשת גרטנר למינוי מנהל עזבון קבוע, נועדה למעשה למנוע חלוקה של העיזבון לידי יורשיו, וכי את זאת אין לאפשר לגרטנר, אשר ככל שמבקשים הם למנוע את חלוקת העיזבון עליהם להגיש "בקשות לסעדים זמניים, כגון עיקול, צווי מניעה, צווי גילוי וכו', במסגרת הליך התביעה אותו הם מנהלים כבר שנים" (ר' בסע' ז' שם), וכי אין למקום להשיג צווים מסוג זה בדרך עקיפה של מינוי מנהל עזבון.
18. היורשים הוסיפו כי הם מסכימים כי "... גם ללא מינוי מנהל עזבון יינתן צו לפיו לא יפעלו לחלוקת העזבון, במשך 20 יום...  כדי לאפשר למבקשים [גרטנר - הח"מ], בנחת, להגיש כל בקשה בה הם חפצים במסגרת תביעתם..." (ר' בנומ' 102 לתשובת האחים גרטנר לבקשה לביטול פסק בורר - "תשובת גרטנר").
19. כמו כן, במסגרת התשובה לבקשה להעברת הפרטה, הסבירו יורשי וינרוט כי "... המסגרת הדיונית בכל הנוגע להליך זה המתנהל בעניין עזבון המנוח בבית המשפט למשפחה היא מסגרת דיני הירושה.  כל סוגיה אחרת הנוגעת ליחסים שבין המבקשים למנוח ו/או יורשיו ולזכאותם התיאורטית של המבקשים לזכויות כאלה ואחרות ביחס לעזבון המנוח מקומן להתברר במסגרת הליך הבוררות" (ר' בסע' 21 בנומ' 136 לתשובת האחים גרטנר).  הם גם הוסיפו כי לגרטנר "...  זכות לפעולה ישירות כנגד היורשים כפי שהיו יכולים לפעול כנגד המנוח..." (שם בסע' 22), וכן כי "...  היורשים נכנסים בנעלי המנוח לכל דבר ועניין, לרבות בכל הנוגע להליך הבוררות...  המבקשים [גרטנר - הח"מ] יכולים במסגרת הליך הבוררות לנסות ולקבל כל סעד זמני נדרש" (סע' 31 בנומ' 141 שם).
20. גם בעת הדיון שנערך בעניין בבית המשפט לענייני משפחה, עמדו יורשי וינרוט על כך שהבקשה למינוי מנהל עזבון נועדה להביא לעיכוב החלוקה של העיזבון, וזאת במקום הגשת בקשות מתאימות למניעת החלוקה, ככל שברצון גרטנר לנקוט בכך (ר', בין היתר, בעמ' 10 ועמ' 16 לפרוטוקול הדיון בבית משפט למשפחה). זאת, אל מול רצון היורשים להביא לחלוקה מהירה של העיזבון.
21. יורשי וינרוט הביעו גם התנגדות נחרצת לעיון בפרטת העיזבון שהוגשה. בין היתר טענו הם בנוגע לכך כי לגרטנר אין זכות לדעת מה היקף נכסיו של המנוח, כפי שלא היתה להם זכות לכך בעוד הוא בחייו, וכי הדלת כאמור פתוחה בפני גרטנר להגיש בקשות בעניין בהליך המשפטי המתנהל.  הם הדגישו בעניין זה את זכותם לפרטיות ואת "זכותם ...  שלא לחשוף את מצבת הנכסים שירשו מעזבון המנוח בפני צד ג' כלשהו" (סע' 27 בנומ' 137 לתשובת גרטנר).
22. בפסק דין בית משפט למשפחה מיום 28.10.19 נדחו בקשות גרטנר למינוי מנהלי עזבון קבועים ולעיון בפרטת העיזבון. בית המשפט הסביר כי "דרך המלך להביא לעיכוב בחלוקת העיזבון איננה במינוי מנהל עיזבון שימתין עד בלי די להכרעה בהליך הבוררות - ושמועד סיומו לטענת הצדדים אינו נראה באופק - אלא על ידי מהלכים וצווים במסגרת אותו הליך בוררות".  כן ציין הוא כי קיימת "חשיבות חלוקת העיזבון לידי היורשים מיד עם היתכנות הדבר" (סע' 34).
23. עוד הסביר בית המשפט כי "... אין הכרח או חובה החלה על יורשים כי ימונה מנהל עיזבון...  זאת...  לאור הוראות הדין החל באשר לניהול וחלוקת עיזבון על ידי היורשים עצמם כפי הוראות סעיפים 121-125 לחוק הירושה, ואחריות היורשים לחובות העיזבון כפי הוראות סעיפים 126-134 לחוק הירושה" (סע' 41).
24. ניתן אפוא לומר כי לכל הפחות מתוך העולה מההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, כוונתם הברורה של יורשי המנוח היתה לאפשר חלוקה מהירה של העזבון לידיהם, ומשכך התנגדו הם בכל תוקף למינוי מנהל עזבון לעיזבון אותו ראו הם כצעד המיועד למנוע חלוקה בדרך עקיפין. הם התנגדו למתן פרטים בדבר היקף העיזבון בטענה להעדר זכות לכך לגרטנר.  כן הצביעו הם על כך, כי ככל שמבקשים גרטנר למנוע את חלוקה העיזבון או לקבל כל סעד אחר, בידיהם לנקוט צעדים בנוגע לכך במסגרת הליך הבוררות, דבר שלא נעשה.  בית משפט מצדו לא ראה למנוע חלוקה של העיזבון לנוכח תביעת הבוררות התלויה ועומדת, תוך שהצביע על הוראות חוק הירושה, תשכ"ה - 1965 ("חוק הירושה") בנוגע לאחריות יורשים וחובות העיזבון.  הוא גם דחה את הבקשה לעיין בפרטת העיזבון שהוגשה.
25. מעט לפני שניתן פסק הדין של בית המשפט למשפחה, נערך דיון בפני הבורר (הנשיא (בדימוס) גורן), בעניין קידומו של התיק לאחר פטירתו של המנוח, וזאת (לאחר דחיות שונות) ביום 24.10.19. בדיון האמור הוסבר לבורר כי בשלב האמור תלוי ועומד הליך בעניין מינוי מנהל עזבון בבית המשפט לענייני משפחה, ואולם התבקש לקדם את ההליך בכל זאת (בשלב זה תחת הסכמה של מנהלי העיזבון הזמניים), ותוך שיורשי וינרוט מסבירים כי ממילא לעמדתם מצב זה לא יארך זמן רב, הואיל וצפוי בעיניהם שבית משפט לא יעתר לבקשה למינוי מנהל עזבון קבוע.  במסגרת זו נוהל הדיאלוג הבא בין הבורר, לבין מר דב וינרוט (אחד היורשים) (ההדגשה לא במקור):

"ד.  וינרוט: ....  עמדת בית המשפט באופן ברור הייתה, וכך אנחנו מחכים להחלטה בימים הקרובים שצריכה להתקבל, שככל הנראה מנהל עיזבון קבוע לא יהיה לסיפור הזה...