משכך, אני סבור כי הפרשנות המתבקשת היחידה של סעיף 2(ב) לחוק היא כי מרגע שהוכח כי לפנינו ניזוק שנפגע ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה (ועמדתי לעיל על כך שזה כולל גם ניזוק עקיף העומד בתנאי הלכת אלסוחה), הניזוק יהא זכאי לפיצוי בסך של 5 מיליון ש"ח, לא יותר ולא פחות.
[במאמר מוסגר ראיתי להבהיר במסגרת הדיון בגובה הפיצוי כי סעיף 2(א) קובע פיצוי לדוגמה בסך של 10 מיליון ש"ח לכלל יורשי העיזבון יחד, וראו לעניין זה פרוטוקול 157 של ועדת החוץ והביטחון, בעמ' 21.]
- סיכום ביניים: אין מקום לניסיונותיהם הנשנים וחוזרים של המערערים לצמצם את תחולת החוק. הגם שמדובר בחוק חריג עד מאוד בנוף החקיקה הנזיקית, לשון החוק ברורה ומשרתת את תכליות החוק - פיצוי לנפגעים ממעשי טרור לצד הרתעת המעורבים בביצוע מעשי הטרור ואת המתגמלים על כך (עניין הרש"פ, בפסקה 23; ראו גם פרוטוקול ישיבה 158 של הכנסת ה-15, בעמ' 126). אשר לטענת המערערים כי פסק הדין "מייתר, הלכה למעשה, את ההליך המשפטי", אין לי אלא להפנות לדברים שכתבתי בעניין הרש"פ:
"לנוכח החזקה שנקבעה, משהוכחה אחריות הרשות הפלסטינית ונקבעה לנפגע נכות צמיתה, נסללת לכאורה הדרך לפסיקת פיצויים עונשיים בסכומים שנקבעו בחוק, ללא שיקול דעת שיפוטי (ואציין כי הצעות לקבוע את סכום הפיצויים כסכום 'תקרה' או 'רצפה' או כאחוז משיעור הנכות לא באו לידי ביטוי בנוסח הסופי של החוק). מכיוון שלפי החוק גם נכות בשיעור נמוך מאוד יכולה לזכות את הנפגע, ניתן לסבור כי הזכאות לפיצויים לפי החוק היא כמעט אוטומטית, בדומה להסדר של פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק" [הדגשה הוספה - י"ע] (שם, בפסקה 21).
במצב הדברים דהיום, חוק פיצויים לדוגמה הוא חלק מספר החוקים של מדינת ישראל, וקביעות בית משפט קמא - בדין הן.
הניזוקים העקיפים והפיצוי התרופתי
- לאחר שדנו בטענותיהם העקרוניות של המערערים, אדרש עתה לטענותיהם הפרטניות ביחס להכרה במשיבים כניזוקים עקיפים, וביחס לפיצוי התרופתי שנפסק לעיזבון המנוח ולמשיבים.
- אשר להכרה במשיבים 5-3 כניזוקים עקיפים. לא מצאתי ממש בטענת המערערים ביחס לתצהיריהם של המשיבים 5-3, אשר ממילא העידו ונחקרו בחקירה נגדית בבית משפט קמא. גם דין טענות המערערים ביחס לחווֹת דעת המומחים שהוגשו מטעם המשיבים 5-3 להידחות. בית משפט קמא נדרש לטענות המערערים ביחס לחווֹת הדעת - לכך שהן התבססו על שיחה עם המשיבים 5-3 ולא על תיעוד רפואי או טיפולי; ולדמיון הרב בין חווֹת הדעת - אולם לא מצא כי יש בהן כדי לדחות את מסקנות המומחים, בין היתר, בהיעדר חוות דעת רפואית נגדית. לא מצאתי להתערב בקביעות אלו, בפרט בהינתן הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית לאמץ חוות דעת מומחה (ראו, מיני רבים, ע"א 55027-01-25 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 8 והאסמכתאות שם (3.8.2025)). לבסוף, לעניין הטענה בדבר ההכרח בנטילת תרופות על מנת להיכנס בגדרי תקנה 34(ב)(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, במקום אחר עמדתי על כך שלשון התקנה עניינה ב"צורך" בטיפול תרופתי, "ואין להסיק מכך שהמשיב אינו נוטל טיפול תרופתי כי הוא אינו זקוק לטיפול שכזה או כי לא ניתן לקבוע לו נכות לפי תקנה זו" (עניין פלוני 3619/23, בפסקה 16). לפיכך, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי המשיבים 5-3 עומדים בתנאי הלכת אלסוחה ויש להכיר בהם כניזוקים עקיפים.
- ועתה לפיצויים התרופתיים. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקת הפיצויים בראשי הנזק השונים כפי שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים שבהם נפלה טעות חריגה וקיצונית בהערכת הנזק (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' יאסין, פסקה 36 והאסמכתאות שם (31.8.2011); ע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פסקה 8 (12.10.2010)) בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפלה טעות חריגה בהערכת הנזק המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. קביעות בית משפט קמא מעוגנות בראיות שהוגשו לפניו, ובמקומות שבהם הדבר נדרש - ניתנו על דרך האומדנה, באופן סביר וכמקובל. לצד זאת, מצאתי להתייחס ביתר פירוט לשתי טענות של המערערים:
(-) איני סבור כי יש לקבל את טענת המערערים לפיה יש ליתן משקל לסכום הפיצוי לדוגמה שנפסק מכוח החוק בעת שפוסקים פיצוי תרופתי בגין נזק לא ממוני. לשון החוק בעניין זה ברורה - הניזוק זכאי לפיצוי לדוגמה "נוסף על כל פיצוי אחר שנפסק, אם נפסק לטובתו בתביעת נזיקין שהוגשה בשל אותו מעשה" (סעיף 2(ב) לחוק). זאת ועוד, עמדתי לעיל על כך שמטרת החוק הייתה "להתלבש על הדין הקיים, ככל שהוא חל על הסיטואציה, ולהוסיף עליו" (פרוטוקול 157 של ועדת החוץ והביטחון, בעמ' 34). לכן, פיצוי תרופתי בגין נזק לא ממוני לחוד ופיצוי לדוגמה מכוח החוק לחוד.