השוו, למשל, את האמור בסעיפים 3 ו-3(ג1) לחוק לסעיפים 2 ו-3(ג) לאותו חוק:
"2. [...] "מקום ציבורי" – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית;
[...]
3(ג). בחוק זה, "מי שעיסוקו" – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו." (ההדגשות הוספו – א.ש.)
- אם כן, מקום בו בחר המחוקק לקבוע כי רשימה כלשהי היא רשימה פתוחה, הוא אמר את דברו באופן מפורש, תוך שימוש במילה "לרבות". לפיכך, אילו חפץ המחוקק לקבוע כי רשימת העילות בסעיף 3(א) לחוק היא בגדר רשימה פתוחה, הוא היה נוקט במילה "לרבות", כפי שעשה בסעיף 3(ג). בהיעדר ניסוח מעין זה, המסקנה הפרשנית המתבקשת היא כי סעיף 3(א) לחוק מכיל בתוכו רשימה סגורה של מעשי הפליה אסורה.
- מעבר להיבט הלשוני, דברי ההסבר שעמדו ברקע חקיקתו של סעיף 3(ג1) לחוק מחזקים את המסקנה לפיה בסעיף 3(א) לחוק מדובר ברשימה סגורה של איסורי הפליה. ראשית, כותרת דברי ההסבר להצעת החוק היא "הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (חזקת הפליה), התש"ע-2010" (ההדגשה הוספה – א.ש.). כותרת זו מלמדת על כך שמטרת התיקון היא ליצור חזקות שבעובדה ביחס למקרי הפליה המנויים בסעיף 3(א) לחוק, ולא להוסיף מקרים נוספים ולהרחיב את רשימת הקבוצות המוגנות.
כמו כן, דברי ההסבר העומדים ברקע הצעת החוק, מנוסחים באופן הבא:
"במהלך השנים שחלפו מאז חקיקת החוק נעשה לעתים ניסיון לעקוף את הוראותיו במטרה למנוע מתן שירות ציבורי או כניסה למקום ציבורי. זאת, באמצעות מניעת כניסה למקומות ציבוריים או מתן שירות במקומות ציבוריים מסיבות שאינן ממין העניין, וכן באמצעות עיכוב הכניסה למקומות ציבוריים לפרק זמן בלתי ידוע, תוך העדפת קבוצות מסוימות באוכלוסיה על אחרות. עיכוב כאמור הביא לא אחת לכך שמי שעוכב התייאש וויתר על הכניסה או על קבלת השירות באותם מקומות.
הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להתמודד עם תופעות אלה ולהבהיר כי מדובר בהפליה אסורה.
[...]