טענות הצדדים
- לטענת התובע בחינת טיב היחסים שנרקמו בינו לבין הפועל קטמון, לאור תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי מובילה למסקנה שיש להכיר בו כעובד של הקבוצה ואת התאונה מיום 27.8.2009 כתאונת עבודה. זאת אף אם תתקבל גרסתה העובדתית של הפועל קטמון, ועל אחת כמה וכמה אם תתקבל גרסתו העובדתית שלו. במה דברים אמורים?
לטענת התובע אין מחלוקת על כך שהוא נפצע במהלך משחק אימון רשמי של הקבוצה, כשהוא לובש את מדי הקבוצה ושנוכחותו בו נדרשה כחלק מפעילותו בקבוצה. התובע, כמו יתר השחקנים, היו כפופים למרותו של מאמן הקבוצה ואת כל הציוד לפעילות קיבלו מהקבוצה. כמו כן הוברר שגם לשיטת הפועל קטמון במועד הפציעה, היינו, עובר לפתיחת העונה, כבר היה ברור שהתובע ימנה על סגל השחקנים של הקבוצה ויקבל תשלום תמורת פעילותו. אמנם שיעור התשלום וכינויו הנו נושא למחלוקת עובדתית בין התובע לבין הפועל קטמון, אך לטענת התובע אין חולק כי הוא היה צפוי לקבל לכל הפחות 700 ₪ לחודש עבור פעילותו בקבוצה. נוסף על אלו, מתקיים מבחן הקשר האישי לאחר שהתובע עבר בהצלחה את תקופת המיון והתקבל לקבוצה על סמך כישוריו האישיים. לתובע לא היה עסק עצמאי והוא השתלב בפעילותה הרגילה של הקבוצה. כל אלו מצביעים לשיטת התובע על קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין הפועל קטמון. לטענת התובע אין לייחס משמעות רבה במיוחד לשאלת התשלום ולאופן תשלומו שכן בפסיקה מבחן זה הנו אך בבחינת מבחן עזר. מכל מקום ובבחינת למעלה מן הצורך טען התובע כי הפועל קטמון הבטיחה לו, ולמצער יצרה כלפיו מצג שלפיו תמורת פעילותו בקבוצה ישולם לו שכר חודשי של 2,000-1,000 ₪ שיתועד בתלוש שכר שיכללו בו ניכויי חובה ולא רק תשלם לו 700 ₪ בעד החזר הוצאות, כפי שטענה בהליך זה.
לטענת התובע יש לדחות את הטענה שקביעת קיומם של יחסי עבודה בין השחקנים לבין מועדוני הספורט כרוכה בהטלת עלויות גבוהות על האחרונים שיביאו בסופן להכחדת הכדורגל החובבני בישראל. לטענתו אין מדובר אלא בתוספת של כמה מאות שקלים לחודש למועדון.
לאחר סקירת ההלכה הפסוקה הקיימת מגיע התובע למסקנה כי קביעה שבין התובע להפועל קטמון התקיימו יחסי עבודה עולה בקנה אחד עמה ולמצער, אינה סותרת אותה. לנוכח כל האמור, סבור התובע כי דין התביעה להתקבל.
- לטענת המוסד יש לדחות את התביעה הן מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיח כי בינו לבין הפועל קטמון התקיימו יחסי עבודה, והן מהטעם שלא ניתן לייחס לתובע מעמד של מתנדב לפי סעיף 287 לחוק, שכן לא מתקיימים בו תנאי הסעיף.
לטענת המוסד בין התובע לקבוצה לא נחתם חוזה עבודה, ומהעדויות אף הוברר כי לא הייתה כוונה לחתום עם התובע על חוזה עבודה. לטענת המוסד התמורה שהובטחה לתובע בשיעור מקסימלי של 700 ₪ לחודש נועדה לשקף החזר הוצאות ולא שכר עבודה. עוד הוברר כי לא התקיימו בענייננו מבחן הכפיפות ומבחן ההשתלבות שכן הקבוצה פעלה כקבוצה חובבנית כך שרמת מחויבותם של השחקנים כלפיה, ובתוכם התובע, הייתה נמוכה. הקבוצה התנהלה מתוך ידיעה על מחויבותם המוגבלת של השחקנים כלפיה, בין היתר, על ידי רישום מספר גבוה יחסית של שחקנים. הפועל קטמון גם לא דיווחה לרשויות המס ולמוסד על קיומם של יחסי עבודה עם התובע. לפי המוסד כל אלו מעידים על כך שבין התובע להפועל קטמון לא התקיימו יחסי עבודה. לכך יש להוסיף את העובדה שהתאונה אירעה בתקופת המיונים עוד בטרם התקבלה החלטה אם להעסיק את התובע, כך שיחסי הצדדים טרם יכלו להשתכלל לכדי יחסי עבודה. בהתייחסו לטענה בדבר הנטל הכלכלי שיוטל על מועדוני ספורט בעקבות קביעת קיומם של יחסי עבודה בין שחקן לקבוצתו טוען המוסד כי מדובר בנטל כבד שעשוי להגיע גם ל-200% מהשכר שאותו התכוון המועדון לשלם לשחקן, הכל בהתאם לשיעור הכנסתו העיקרית. כך שטענת התובע בעניין זה אינה מדויקת.
- לטענת הפועל קטמון יש לדחות את התביעה מארבעה טעמים. בראש ובראשונה מהטעם שבמועד התאונה טרם הוסדר מעמדו של התובע, לא כשחקן בשכר ולא כשחקן מתנדב. בתוך כך מכחישה הקבוצה את טענת התובע ולפיה אלמלא התאונה היה ממשיך את פעילותו בקבוצה למצער תמורת שכר של 700 ₪. אמנם הפועל קטמון מודה שמספר מצומצם של שחקנים הועסקו אצלה בשכר, אך לטענתה התובע לא היה צפוי להיכלל ברשימת המועסקים לנוכח גילו ובשים לב לניסיונו המקצועי הדל כמו גם לעובדה שלא היה שחקן פעיל בשנים שקדמו לתאונה. לעניין זה טוענת הפועל קטמון כי התובע לא הציג כל ראייה שתתמוך בטענתו ולפיה ניסיונו המקצועי הצדיק את העסקתו בשכר.
נוסף על אלו טוענת הפועל קטמון כי גם בחינת יחסי הצדדים לאור ההלכות שנפסקו לעניין קיומם של יחסי עבודה מעלה כי התובע לא היה עובד. כך לשיטתה השתתפותו של התובע בקבוצה נעשתה כתחביב או לצורך לימוד, ומכל מקום לא לצורך ביצוע עבודה כך שאין כל יסוד לטענת התובע שיש להכיר בו כעובד. מעבר לכך הוברר כי בין הקבוצה לבין התובע לא נכרת חוזה עבודה, אף שבמועד התאונה הקבוצה כבר כרתה מספר חוזים עם השחקנים שהייתה מעוניינת בהם. קרי, היעדרו של חוזה עבודה לשיטת הקבוצה איננה מקרית. יתרה מכך לטענת הפועל קטמון כבר נקבע כי יחסיה של קבוצה חובבנית עם השחקנים אינם מקימים יחסי עבודה כיוון שהשחקנים אינם מחויבים כלפיה ומה עוד שהפציעה של התובע אירעה במסגרת ההכנה לעונה ולא במסגרת פעילותה הרגילה של הקבוצה. לנוכח אלה טוענת הפועל קטמון כי לא התקיים מבחן ההשתלבות, אולם לשיטתה גם מבחני העזר הנוספים שנקבעו בפסיקה אינם מתקיימים. כמו כן ובהיעדר מחויבות בין הקבוצה לתובע לא מתקיים מבחן הפיקוח והשליטה ובוודאי שהתובע לא חויב לבצע בעצמו את העבודה. הפועל קטמון סיפקה לשחקנים תלבושת וציוד דל בלבד במסגרת אימוניה ומשחקיה ומטעם זה אין לקבוע כי התקיים מבחן אספקת הכלים. אשר לתשלום השכר טוענת הקבוצה כי אין חולק על כך שבמועד התאונה היא לא הייתה מחויבת לשלם שכר כלשהו לתובע. לשיטתה גם בהמשך היא לא תכננה לשלם לתובע שכר ועל כן גם מבחן תשלום השכר אינו מתקיים. במועד התאונה היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי הקבוצה מצויה בתהליכי מיון שחקנים לצורך גיבוש הקבוצה ומשכך לא הייתה כוונה לגבש יחסי עבודה, או להציג יחסים שכאלה כלפי צדדים שלישיים. עוד טוענת הקבוצה כי לא נוצרה מסגרת זמן קבועה בשל היעדר מחויבות מצד השחקנים לקבוצה ומכל מקום לא ניתן לטעון כי בינה לבין התובע נוצרה תלות כלכלית כלשהי. לנוכח כל האמור סבורה הפועל קטמון כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע.