מוסיפה הפועל קטמון וטוענת כי קבלת תביעת התובע במובן של קביעת קיומם של יחסי עבודה בינה לבין התובע עשויה למוטט את עתיד הליגות החובבניות בישראל, שכן היא כרוכה בהטלת עלויות גבוהות על כתפיהן של הקבוצות שמתקיימות מתקציבים דלים בלבד, שעה שהיחסים בין השחקנים לבין המועדונים כלל אינם מחייבים. בעניין זה מזכירה הפועל קטמון כי היא מילאה את חובתה כלפי התובע בכך שביטחה אותו בביטוח שאף פיצה אותו בגין הפציעה. לנוכח האמור סבורה הפועל קטמון כי דין התביעה דחייה.
עמדת ההתאחדות
- מעבר להסבריה ביחס ל'הקשר התעשייתי' כפי שהובאו בפרק העובדתי סבורה ההתאחדות כי ככלל, פעילותו של שחקן בקבוצה חובבנית היא תחביב בלבד, ופרנסתו אינה מהקבוצה. ככל שמשולמים לשחקן תשלומים כלשהם מאת הקבוצה הם מיועדים לכיסוי הוצאות נסיעה וכדומה. אשר על כן ומבלי להביע עמדה בנסיבותיו הספציפיות של ההליך דנא, עמדת ההתאחדות היא שמערכת היחסים בין קבוצה חובבנית לבין שחקן חובב, ככלל, אינה מקימה יחסי עובד-מעביד. זאת למעט מקרים חריגים שאין בהם כדי ללמד על הכלל. עמדה זאת מושתתת על בחינת יחסי הצדדים בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עבודה, המעלה כי בדרך כלל אין בין הצדדים התקשרויות חוזיות, אין מחויבות למסגרת הקבוצתית ואין מרות, פיקוח או שליטה מצד הקבוצה על שחקניה.
המסגרת הנורמטיבית
- השאלה אם מתקיימים יחסי עבודה בין שחקן כדורגל לבין הקבוצה בה הוא משחק נדונה לראשונה בבית הדין הארצי בדיון בית דין ארצי לעבודה (ארצי) לח/3-20 "הפועל" מחוז תל אביב, התאגדות לתרבות הגוף - מורדכוביץ [פורסם בנבו] פד"ע י 102 (1979) (להלן: עניין מורדכוביץ). בעניין מורדכוביץ נדון עניינו של טכנאי טלפון במשרד התקשורת שבמקביל לעבודתו זו שיחק מגיל 13 כדורגל באגודת הפועל. על יחסי הצדדים חלו הוראות תקנון אגודת הפועל והוראות תקנון ההתאחדות "להסדר תשלומים המותרים והאסורים לשחקני כדורגל בליגה הלאומית ובליגה א". על אף האמור בהוראות תקנון ההתאחדות לכדורגל קיבל המערער תשלום חודשי קבוע בעד השתתפותו במשחקי האגודה ובאימוניה. משאלה הולנו הגיש המערער תביעה לתשלום שכרו המולן. בשלב המקדמי התעוררה שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין השחקן לבין האגודה כתנאי לרכישת סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתובענה. בית הדין האזורי קבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. בערעור קבע בית הדין הארצי כי בין שחקן הכדורגל לבין האגודה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד מהטעם שפעילותו היא פועל יוצא של חברותו באגודה, זאת למעט אם יוכח שבין השחקן לבין האגודה נעשתה התקשרות חוזית נוספת לביצוע פעולות החורגות מפעילותו הרגילה של השחקן. משלא נמצאה התקשרות חוזית בין המערער לבין האגודה נקבע כי לא התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. נטעים כי בקבעו כך לא נדרש בית הדין הארצי להבחנה בין שחקן מקצוען לבין שחקן חובב.
- מאז פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין מורדכוביץ חלו תמורות בכדורגל הישראלי. בין היתר, הפך העיסוק בכדורגל מתחביב גרידא לעיסוק מקצועי בעל אופי כלכלי. הבדל זה מצא ביטויו בפסיקות מאוחרות של בית המשפט העליון (ראו: בית דין גבוה לצדק 176/90 מכנס נ' שר העבודה והרווחה פ"ד מז(5) 711, 721-720 (1993). להלן: עניין מכנס) אשר נדרש מחדש לשאלת קיומם של יחסי עבודה בין שחקן כדורגל לבין הקבוצה בה הוא משחק.
- בעניין מכנס עתרו מספר שחקני כדורגל מהליגה הארצית ומהליגה הלאומית לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בבקשה שיורה למוסד לביטוח לאומי לסווגם כעובדים שכירים לעניין החוקים שעל ביצועם הוא מופקד. בית המשפט העליון עמד על השינוי שחל, כאמור, בכדורגל הישראלי. בין היתר, מצא כי בהתאם לתקנון ההתאחדות, אשר נוסחו שונה מאז עניין מורדכוביץ, חייבת כל קבוצה להתקשר עם השחקן באמצעות חוזה העסקה שאותו ניסחה ההתאחדות והמסדיר את החובות והזכויות של הצדדים זה כלפי זה. החובות המוטלים על השחקן בהתאם לחוזה כוללים שמירה על אורח חיים ספורטיבי, מילוי אחר הוראות המאמן ובעלי התפקידים בקבוצה, איסור על ניהול משא ומתן עם קבוצות אחרות בתקופת החוזה ועוד. בית המשפט העליון קבע כי הוראות החוזה מגלמות סממנים מובהקים של יחסי עבודה, שבחינתן בהתאם למבחנים המקובלים לבחינת קיומם של יחסי עובד-מעביד, כפי שנקבעו בבית הדין הארצי, מובילה למסקנה ששחקן הכדורגל הוא עובד של הקבוצה. וכך קבע:
"ההנהלה, ובעיקר מאמן הקבוצה, מוסמכים לקבוע וקובעים בפועל לשחקן מתי יתאמן, היכן יתקיים האימון וכיצד יתאמן. דברים אלה יפים אף ביתר שאת לגבי משחקי הקבוצה ... דומה שאין לך דוגמה מובהקת יותר לקיומו של המבחן המסורתי בדיני העבודה לעניין יחסי עובד מעביד, הוא 'מבחן הפיקוח והשליטה', אשר שלט בכיפה מאז ראשית הפסיקה בסוגיה זו ...