בכל המקרים הנ"ל (חוץ מהמקרה של ביצוע פסקי דין בדרך של מינוי מקבל נכסים), תובע דורש המינוי איזו זכות מיוחדת בגוף הרכוש, כגון, זכות בעלים, זכות של בעל משכנתא, שותף או מנהל, אבל לא ידועים לנו מקרים של מינוי מקבל נכסים בתנאים הדומים למסיבות שבמשפט זה, וגם לא הובא לפנינו שום תקדים שעליו יכולים המשיבים להסתמך".
- על בסיס מבחנים אלה, מגיע בית המשפט העליון למסקנה, כי אין הצדקה למנות כונס נכסים (אז המינוח היה "מקבל נכסים"), על פי הנתונים של הראיות ושל הזכויות, אשר נטענו והוכחו באותה פרשה.
- הבאתי פסק דין זה, שכן, ממשיכים לצטטו, כמקור להלכה, אשר על פיה הסמכות למתן צו כינוס נכסים זמני מוגבלת לאותם שלושה מקרים, אשר הובאו באותו פסק דין (צוטט לעיל, בפיסקה 65). ואכן, הלכה זו צוטטה והופעלה בבתי המשפט המחוזיים, וגם הוזכרה בספרו של זוסמן, במהדורות השונות, כולל המהדורה האחרונה משנת 1995 (עמ' 621, ואילך).
- רק בשלב מאוחר יותר, לאחר עשרות שנים, אמר בית המשפט העליון, כי יש מקום להרחיב את ההלכה, על פי המצב הכלכלי העדכני. האסמכתא המצוטטת לעניין זה, הוא פסק דינו של השופט ד"ר משה עציוני (שלדבריו, הסכימו השופט - כתוארו אז - משה לנדוי והשופט צבי ברנזון), בקשות עירייה אחרות 689/74 בשמת, חברה להשקעות ופיננסים בערעור מיסים נ' עיריית אילת, פ"ד כט(2) 281, בעמ' 293, בין האותיות ג-ז (להלן - "פרשת בשמת"):
"אם נסכם, מוכן אני לקבל את הדעה, כי התנאים המסחריים והכלכליים במאה זו נותנים יסוד להנחה, כי איננו צריכים להיות צמודים לאותן ההלכות שהתגבשו לגבי התנאים שחלו לפני פרסום ה- JUDICATURE ACT, 1873 ואפילו לאחר מכן. יש להשאיר מרחב סביר לשיקול-דעתו של השופט, בהתחשב בהתפתחות הצורות המשפטיות של עסקי המסחר והכלכלה, בהיקפן העצום ובריבוי צורות עקיפת החוק בעבירות כלכליות, ולכן מוכן אני גם להניח שישנם מקרים, שמינוי כונס נכסים יהיה מועיל יותר וצידק, אפילו שלכאורה אפשר לבצע עיקול זמני בהתאם לתקנה 238. כך למשל, עיקול על מניות לא תמיד מועיל, מפני שבעלי המניות, למרות העיקול שהוטל עליהן, יכולים עדיין להשתמש בזכויות ההצבעה שלם בהנהלת החברה ועל-ידי החלטות מתאימות יכולים הם 'לרוקן' את החברה מנכסיה ולפגוע בערך המניות ועל-ידי כך לסכן את מטרת העיקול. הדרך היעילה הקיימת ביום למקרים כאלה, מתוך השיקול של 'צודק ונוח' ועל-מנת להבטיח את זכויות הנושה, היא למנות כונס נכסים על מניות, אשר ייכנס בנעליו של בעל המניות ובתפקידו ככונס, כפקיד בית-המשפט הכפוף להוראותיו, ידאג לשמירת המצב הקיים עד למתן פסק-דין.