בענין שנדון בפרשת טחורש, תבע התובע על יסוד הסכם לשיתוף בניצול פטנט, ומן האמור בסוף פסק-הדין (בע' 420, אותיות ב-ג) משתמע, שאילו הוכחת סכנת השמדה או העלמה של תרכוש (חלונות האלומיניום שיוצרו על-פי הפטנט והמלאי הנמצא ברשות הנתבעים), היה בית-משפט זה אולי מאשר את מינוי הכונס גם שם".
השופט ברנזון הסכים לפסק דינו של השופט לנדוי (שם, בעמ' 296, מול האות ה).
- בפרשת רותם (מוזכרת בפיסקה 42 לעיל) דן השופט - כתוארו אז - שלמה לוין בסוגיה שבה אנו עוסקים עתה, וזאת במסגרת הפיסקאות השישית והשביעית של פסק דינו, שכותרתה "צו מינוי כונס נכסים זמני - השיקולים" (פרשת רותם, פ"ד מב(4), בעמ' 691-689):
")א) כידוע, ניתנה לכאורה סכות רחבה לבית המשפט למנות כונס נכסים בגדר תקנה 388(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 - 'אם הדבר נראה לו צודק ונוח'; גם הסמכויות שאפשר להעניק לכונס נכסים הן רחבות ביותר (ראה ארבע פיסקאות המשנה של תקנה 388(א) ותקנה 388(ב)). עם זאת, הוטלו סייגים משפטיים על אופן הפעלת שיקול הדעת, חלקם מטעמים היסטוריים וחלקם מטעמים ענייניים. יסודו של הסעד למינוי כונס נכסים הוא בדיני היושר, ולפי דינים אלה נהגו לעשות בו שימוש כדי לשמור על רכוש שהוא נושא המחלוקת בעת סכסוך התלוי ועומד בבית המשפט, כדי לשמור על רכוש הנתון בסכנת השמדה על-ידי אנשים אשר להם נמסר הרכוש על-פי דין או על-ידי אנשים שלהם זכות ישירה אך חלקית באותו רכוש, ולשם הוצאה לפועל מן היושר. בשעתו נפסק באנגליה, שגם לאחר האיחוד המשפטי משנת 1873 אין בתי המשפט רשאים לעשות שימוש בסמכותם במקרים בהם לא היו רשאים לעשות כן לפני האיחוד:ב Harris v. Beauchamp Brothers (1894) . מטעמים אלה סירב בית המשפט העליון בפרשת טחורש לקיים צו כינוס נכסים זמני שניתן בבית המשפט המחוזי בנסיבות הבאות:ו התובעים, שהיו בעלי פטנט, התקשרו בחוזה עם הנתבעים, על-מנת שהללו ייצרו את המוצר נושא הפטנט, ימכרוהו וישלמו לתובעים 7 וחצי אחוזים מתמורת המכירה; לטענת התובעים, נמנעו הנתבעים מלדווח להם על המוצרים שנמכרו, ולפיכך הם הגישו נגד הנתבעים תובענה למתן חשבונות ולתשלום הסכומים שיגיעו להם לפי החשבונות, ובגדרה ניתן להם צו כינוס זמני על בית המלאכה של הנתבעים ותכולתו. בקבלו את הערעור ציין בית המשפט העליון, שלמעשה תביעתם של התובעים היא כספית, ואין הם תובעים זכות כלשהי בנכסים שעליהם נתמנה הכונס; לעניין תביעות כספיות רשאים היו התובעים לעתור למתן צו עיקול, ולא הופנתה תשומת לבו של בית המשפט לכל תקדים שהצדיק מינוי כונס בנסיבות שבהן נתמנה ותוך סטייה מהכללים האנגליים. בסיפא של פסק-דינו ציין בית המשפט, שלא הוכח במקרה שלפניו שקיימת סכנה לרכוש כלשהו שעליו נתמנה הכונס.