"חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, מונה שורה של אמצעים שנושה יכול לנקוט לשם ביצועו של פסק-דין. בין היתר מוסמך ראש ההוצאה לפועל למנות כונס נכסים על נכס מסוים של החייב (סעיף 53(א) לחוק ההוצאה לפועל). דרך המלך לביצועו של פסק-דין הינה נקיטת הליכים באמצעות מערכת ההוצאה לפועל, עם זאת קיימים מקרים יוצאי דופן אשר לגביהם אין די באמצעים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל כדי להביא לביצועו של פסק-הדין. באותם מקרים חריגים ונדירים ישקול בית-המשפט למנות כונס נכסים על נכסיו של החייב מכוח תקנה 388(א)(1) לתקנות. תפקידו של כונס נכסים אשר ממונה על-ידי בית-המשפט לאחר מתן פסק-דין הינו לפעול לביצוע פסק-הדין ובכך לשמש חלופה להליכי ההוצאה לפועל הרגילים. חלופה זו מכונה הוצאה לפועל מן היושר (ראו: פרשת רוט), וכן ערעור אזרחי 4111/97 שם טוב נ' מורטזה (להלן - 'פרשת שם טוב'). עוד ראו: פרשת רותם. יצוין כי בניגוד לראש ההוצאה לפועל, אשר מוסמך כאמור למנות כונס נכסים אך על נכס מסוים של החייב, רשאי בית-המשפט למנות כונס נכסים על כלל נכסי החייב".
- המבקש בפרשת פישר טען (בדומה לטענת המשיב בפניי), כי אין מקום למנות כונס נכסים על כלל נכסיו, לפני שניתן פסק הדין בערעור, שכן עד לסיום ההליכים בבית המשפט של ערעור, פסק הדין אינו חלוט. המבקש ניסה לטעון כי כפי שלא ניתן לנקוט הליכי פשיטת רגל נגד חייב אלא לאחר שפסק הדין הפך חלוט, כך יש לנהוג ביחס לבקשה למינוי כונס נכסים לאחר פסק דין.
השופט גרוניס אינו מקבל טיעון זה, לא ביחס לפשיטת רגל, ולא ביחס למינוי כונס נכסים, וזאת על בסיס הנימוקים הבאים (פרשת פישר, שם, בעמ' 484, מול האות ו - עמ' 485 מול האות ג):
"אין בידי לקבל טיעון זה. סעיף 15 לפקודה [פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980] קובע כי אם ערעור על פסק-הדין אשר עליו נסמכת התראת פשיטת הרגל תלוי ועומד, רשאי בית-המשפט לדחות את בקשת פשיטת הרגל או לעכב את הדיון בה. מהוראה זו נובעת המסקנה כי בית-המשפט רשאי להיענות לבקשה לצו כינוס, וממילא אף לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, גם כאשר תלוי ועומד ערעור על פסק-הדין שעליו מבוססת הבקשה (ראו: ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה 2, תשס"א), בעמ' 69-68, והאסמכתאות הנזכרות שם. בייחוד ראו: המ' (תל אביב) 1840/94 יצחקי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ תשנ"ה(1) 477). משכך, לקושי שהמבקש הצביע עליו אין עוד על מה לסמוך. משנמצא כי באופן עקרוני ניתן לקדם הליך פשיטת רגל אף כשתלוי ערעור על פסק-הדין הכספי, אין סיבה שלא יחול אותו כלל לעניין מינוי כונס נכסים על כלל נכסיו של חייב מחוץ לדיני פשיטת הרגל. אכן, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה אשר עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כוחו של כלל זה יפה הן באשר לדרך הביצוע הראשית - היא מערכת ההוצאה לפועל - הן באשר לדרך הביצוע השיורית, היא ההוצאה לפועל מן היושר. במילים אחרות, אין מניעה עקרונית כי בית-המשפט ימנה כונס נכסים לשם הוצאה לפועל מן היושר של פסק-דין שערעור עליו תלוי ועומד, עם זאת היותו של פסק-הדין נתון לערעור מהווה שיקול חשוב בין יתר השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון במסגרת החלטתו בעניין מינוי כונס נכסים כאמור (לעניין שיקולים אלה ראו פרשת שם טוב , בעמ' 624-623)".
- המשיב מתבסס אף הוא על פרשת שם טוב, וניסה ללמוד ממנה כי אין מקום למינוי כונס נכסים לאחר מתן פסק דין (סעיף 10 לסיכומיו).
ברם, אינני סבור כי זו ההלכה אשר ניתן לדלות מפרשת שם טוב.