שיקולים מערכתיים
- פסק דין "נכתב" שלוש פעמים:
הכתיבה הראשונה, נועדה להתאים את פסק הדין לתקדימי העבר. בכך, עומדת החלטה זו, שכן, כמוסבר בהרחבה לעיל, פסיקת בית המשפט העליון, ופרשנותה של תקנה 388 לתקנות סד"א, ולא כל שכן כיום, בעידן החוקתי, כולם תומכים במסקנה שאליה הגעתי, דהיינו: היענות לבקשת המבקשים למינוי כונס נכסים.
הכתיבה השנייה, ממוקדת כולה בנסיבות הספציפיות, ובעובדות המקרה שבפניי. לעיתים, יש מקום לסטות מתקדימי העבר, כדי לעשות צדק בתיק הקונקרטי. במקרה שבפניי, הצדק מחייב להיענות לבקשה למינוי כונס נכסים, ולכן גם הכתיבה השנייה של פסק הדין, מוליכה לאותה תוצאה.
הכתיבה השלישית, צופה פני עתיד; במילים אחרות, מי שכותב את פסק הדין, צריך לראות בעיני רוחו את השלכות פסק הדין, ואת השימוש אשר ייעשה בעתיד באותו פסק דין, ובמיוחד בכללים המשפטיים שנקבעו בו, ואשר צד כלשהו ינסה לשכנע - בכל תאריך עתידי שהוא - את אחד מבתי המשפט, כי גם ביחס אליו, יחולו אותם כללים משפטיים, שנקבעו בפסק הדין שכתבת.
- ההיבט השלישי האמור, הוא זה אשר גרם לי להתלבטות במשך תקופה לא קצרה, והוא (יחד עם העדר קלדנית קבועה) הביא לכך שהחלטה זו נכתבת בפגרה, ולא סמוך לשמיעת הצדדים וקבלת הסיכומים וההשלמות.
- בפסק דין רוט (שם, פיסקה 15, עמ' 116, מול האות ז - עמ' 117, מול האות א), מצטט הנשיא שמגר את מאמרה של נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, חנה אבנור, "כונס נכסים לפי תקנה 264 [כיום: תקנה 388]", הפרקליט, כרך לג (תש"ם-תשמ"א), עמ' 366, בעמ' 375, אשר מדגישה את הקושי המעשי בתפקוד של כונס נכסים, אשר כפוף לפיקוח מתמיד של בית המשפט, כאשר היא מדגימה כי ביחס לתיק אחד, "בית המשפט העליון סיים בעניין זה [מינוי כונס הנכסים - תוספת שלי - מ' ד'] את מלאכתו עם מתן פסק הדין. ומה ארע הלאה? תיק בית המשפט המחוזי הלך ותפח, והגיע לממדי ענק - מרוב פניות ובקשות להוראות והנחיות של בית המשפט, על ידי כונס הנכסים".
- הנשיא שמגר, מציין כי, "לא נעלמה מעיני העובדה, כי מינוי כונסי נכסים לאחר מתן פסק דין עשוי להכביד על בתי המשפט בשל הטיפול השוטף בבקשות שונות להוראות מאת הכונסים" (פרשת רוט, בעמ' 116, בראש פיסקה 15, בין האותיות ו-ז).
- "הפתרון" של הנשיא שמגר, במסגרת התווית השיקולים של בית המשפט בבואו להחליט, האם למנות כונס נכסים, לאחר מתן פסק דין, מתייחס לשלושה נושאים (הבאתי לעיל את תמצית הדברים, כפי שסוכמו על ידי הנשיא אורי גורן, בספרו; ראה: פיסקה 61 לעיל):
הראשון, הגבלת פרק הזמן של צו הכינוס, כאשר דוחות של כונס הנכסים יובאו בפני בית המשפט, אשר יחליט האם להאריך את המינוי, או להעביר את העניין להוצאה לפועל (פרשת רוט, שם, עמ' 117, בין האותיות ג-ה).