וביתר הרחבה, תוך התייחסות ל"זכויות" של כלל המתדיינים, ולא רק לבעלי הדין, אשר השופט מכריע בענייניהם, אומר השופט גרוניס דברים שכוחם יפה לכל הערכאות השיפוטיות, וגם לעניין ההכרעה שעומדת בפניי בתיק זה (שם, פיסקה 8; ההדגשות הוספו על ידי):
"דומה שאין טוב מאשר לתאר את ההשתלשלות במקרה הנוכחי כדי להראות שמהלכיו השונים של המבקש אינם תורמים לייעול ההליך משבוחנים את הסוגיה מנקודת המבט של כלל המתדיינים, אלא דווקא מקשים הם על ניהול יעיל. המבקש עתר בתחילת הדרך לדחיית המועד להגשת תשובה עד לאחר הכרעה בבקשתו לביטול המרצת הפתיחה (או להסבת ההליך למסלול רגיל). בית המשפט נעתר לבקשה לדחיית המועד להגשת תשובה. לאחר מכן נדחתה הבקשה לביטול המרצת הפתיחה. משכך, הוגשה הבקשה דנא לרשות ערעור. זמן מה לאחר מכן עתר המבקש לפני בית המשפט המחוזי להארכת מועד להגשת תשובה להמרצת הפתיחה עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור. בקשה זו נדחתה על ידי הערכאה הדיונית. בעקבות זאת עתר המבקש בבית משפט זה לסעד זמני להתליית פועלה של החלטת בית משפט קמא, והכל במטרה להביא לדחיית המועד להגשת תשובה להמרצת הפתיחה. בקשה זו נדחתה על ידי ביום 9.1.07. אלמלא המהלכים השונים שנקט המבקש הייתה תשובתו להמרצת הפתיחה מונחת בפני הערכאה הדיונית לפני חודשים רבים. איני מתעלם מכך שייתכן ובית משפט קמא היה מחליט לבטל את המרצת הפתיחה (או להעבירה למסלול של תביעה רגילה), לאחר שהייתה מונחת בפניו תשובתו של המבקש להמרצת הפתיחה, ובה גם טענות מקדמיות. במקרה כזה יכול היה המבקש לשאול ובצדק, מדוע נזקק הוא להגיש תשובה לגופה, אשר בדיעבד התברר כי אין בה צורך. ואולם, אין בית המשפט צריך לבחון את העניין אך ורק בעיני בעלי הדין שבהליך ספציפי. בית המשפט אחראי לכלל המתדיינים ולא רק לאלה העומדים בפניו בתיק מסוים. מנקודת מבט מערכתית, הנושאת עיניה לטיפול יעיל בכלל התיקים, עדיף הוא, דרך כלל, שתוגש תשובה להמרצת הפתיחה. זאת מן הטעמים שציינתי, אף אם בסופו של יום יתברר שהתשובה הייתה מיותרת. ניתן להציג את הדברים כהתנגשות בין האינטרס של המתדיין הבודד, במקרה זה המשיב בהמרצת הפתיחה, לבין האינטרסים של כלל המתדיינים. אלה הנזקקים לשירותיה של מערכת המשפט מעוניינים, כקבוצה, שההליכים יתנהלו ביעילות וכי יקטן משך הזמן מעת הגשתו של הליך ועד לסיומו. בהתנגשות זו חובה על בית המשפט להעדיף את האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, ובלבד שהעדפה זו לא תגרום לפגיעה בלתי מידתית בזכותו של בעל דין מסוים. ההתחשבות באינטרס של המתדיין הבודד תיעשה על דרך שימוש במכשיר ההוצאות. כלומר, אם יתברר כי אותו מתדיין נאלץ להגיש תשובה להמרצת פתיחה אף שההליך איננו מתאים למתכונת דיונית זו, יהא על הצד שכנגד לשפותו, בלא קשר לתוצאות הסופיות של התובענה".
- החלטה נוספת של השופט אשר גרוניס, ברוח דומה, ניתנה ביום ז חשוון תשס"ז (29.10.06), ברשות ערעור אזרחי 7709/06 עיריית הרצליה נ' ב.ר. מסעדות (הרצליה פיתוח) בע"מ, [פורסם בנבו].
באותה פרשה התיר בית המשפט המחוזי תיקון כתב תביעה שהוגש בשנת 2000, וזאת בשנת 2006, כאשר כתב התביעה המתוקן מבקש להחליף 11 עמודים בכתב תביעה מקורי, שאורכו 21 עמודים, והכל לאחר שמיעת עדי התביעה, באופן שבו הסתיימה פרשת התביעה או עומדת על סף סיום.