השופט גרוניס דן בתיק לגופו, והאם היה צורך בתיקון, על פי עקרונות דיני "שינוי חזית", נושאים שאינם רלבנטיים להחלטה שבפניי.
ראיתי לנכון להביא את פיסקה 7 להחלטת השופט גרוניס, שלה יש השלכות, באופן אנלוגי, גם על התיק שבפניי:
"לסיום, יש לבחון מקרה דוגמת זה הנוכחי לא רק מנקודת מבטם של בעלי הדין שהינם צד להליך המסוים. בעת הכרעה בבקשת תיקון יש להתחשב אף באינטרסים של מתדיינים אחרים, שתיקיהם תלויים בבית המשפט. אם התרה של תיקון בשלב מתקדם של ההליך עלולה להביא לכך שמשאבים שיפוטיים רבים ונוספים יוקדשו להליך, הרי הכף תיטה לכיוון דחייתה של הבקשה".
- המקרה השלישי עוסק במתן פסק דין, על בסיס שמיעת עדי התביעה שלא נחקרו על ידי ב"כ הנתבע (המערער), וזאת עקב בקשות דחייה שלא נענו, כאשר הערכאה הדיונית (כב' השופט יצחק ענבר מבית משפט זה) קבעה שאין מקום יותר לדחיות (ערעור אזרחי 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין; [פורסם בנבו], ניתן ביום ז אלול תשס"ו (31.8.06)).
השופטת מרים נאור מפרטת את הסיבות לבקשות הדחייה, ודוחה את נימוקי אותן בקשות, עניינים פרטניים השייכים לאותו תיק.
מעבר לכך, מוסיפה השופטת נאור מימד חשוב של הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בסוגיות של סדרי דין, גם כאשר מולם מוצבת הטענה כי אי היענות לבקשות דחייה גורמת לחוסר צדק ולכך שלבעל דין לא היה יומו בבית המשפט.
וכך מציבה השופטת מירה נאור את הזמן השיפוטי וצורכי המתדיינים האחרים, מול הצורך להכריע בתיק הקונקרטי (שם, פיסקאות 22-21; ההדגשות בסוף הקטע - הוספו):
"הכול חייבים בכיבוד זמנו של בית-המשפט, אך מי שכבר בזבז זמן לריק וניתן נגדו פסק-דין בהעדר, חייב בכך על אחת כמה וכמה. למעשה, המערער ניסה להעמיד את בית-המשפט בפני עובדה, שלושה ימים לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה, כשהוא טוען וחוזר וטוען, בניסוחים אלו ואחרים: אני אינני מוכן למשפט ולכן חייב [ההדגשה במקור] בית-המשפט לדחותו.
אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר. כפי שציינה הערכאה הראשונה, כל החומר הנדרש לעניין היה מצוי במקומות אחרים, לאו דווקא בידי באי-כוחו הקודמים של המערער, ולא ניתן היה להשאיר את ההכנה לתיק והשגת החומר לדקה התשעים. בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו.
על-כן, אין אני רואה מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעניין הטענות שבסדרי דין שהעלה המערער. קבלת הטענות משמעותה אינה אלא קביעת ישיבה שלישית לשמיעת עדים שניתן היה לסיים שמיעתם בישיבה אחת. אם בפי המערער טענות של ממש נגד באי-כוחו שבעבר - ולעניין זה אינני מחווה שום דעה - יוכל המערער לתבוע אותם על נזקיו, ככל שיש לו עילה נגדם. המערער אינו זכאי לקבל, על חשבון הציבור, ולו תוך תשלום הוצאות מועד שלישי לשמיעת הראיות. הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו. מותר היה לבית-המשפט להעדיף את הציבור על-פני עניינו של המערער.