על כל פנים, מבחינתי, מה שמחייב הוא נוסח הבקשה, וכאמור, נעניתי לה (במגבלה של חצי שנה, במקום שנה). אינני מוכן לראות במסמך מיום 28.2.08, משום תיקון הבקשה, ובמיוחד שדבר זה לא נאמר כלל ולא מבוקש באותו מסמך.
- המסמך שהגיש ב"כ המבקשים ביום 27.4.08, אין בו חידוש, זולת עדכון המצב, בכך שגם עד התאריך הנ"ל, לא כיבד המשיב את פסק הבורר ואת פסק הדין של בית המשפט, והוא ממשיך לבזותם, לטענת המבקשים.
- ביום 12.6.08, הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשים, להחשת ההחלטה, וגם בה יש עדכון כי המשיב, כלשון הבקשה "מודה בפה מלא כי הוא מצפצף על פסקי דין והחלטות של בית המשפט הנכבד" (סעיף 7 למסמך; המילה מצפצף לא נכתבה במרכאות). לבקשה צורף כתב תביעה שהוגש לבית המשפט השלום בירושלים, בסדר דין מקוצר, ביום 8.4.08, על ידי המבקשים נגד המשיב, ובו עתרו לחייב את המשיב בסך כ- 885,000 ₪.
למותר לציין, כי אין בכוונתי לדון בנושא הנתון לסמכות של בית משפט השלום, בירושלים.
- ביום 18.6.08, הוגשה הודעה דחופה מטעם ב"כ המבקשים, אשר אליה צורפה הודעה שהוגשה לבית המשפט של פשיטת רגל (כב' השופט יוסף שפירא), שבה מבקש ב"כ המבקשים, עו"ד סגל, לעכב את מתן ההחלטה בתיק פשיטת הרגל נגד המשיב, עד להחלטה שלי בבש"אות שבפניי.
גם לעניין זה, אינני סבור שמן הראוי, שאגיב לבקשות המוגשות לשופט אחר.
על כל פנים, בכך יש תשובה לטענת עו"ד שילה, כי המבקשים נוקטים בהליך כפול: בקשה למינוי כונס נכסים בפניי, ובקשה להכריז על המשיב כפושט רגל, בפני בית המשפט לפשיטת רגל. כמו כן, בהקשר זה, אציין, כי הודעה זו של ב"כ המבקשים, מקהה את עוקצה של טענה אחרת של עו"ד שילה, לפיה העלימו המבקשים מבית משפט זה, את הבקשה להכריז על המשיב כפושט רגל. עתה, ברור שאין לבקשה זו כל אפקטיביות וכל השפעה על החלטתי בעניין כינוס הנכסים.
- ביום 4.7.07, נשלח מכתב מב"כ המבקשים, עו"ד יצחק מינא, אליי, בבקשה ליתן החלטה בימים הקרובים.
לא ברורה לי דרך זו של כתיבת מכתב לשופט, במקום הגשת בקשה מסודרת למזכירות, קבלת חותמת "התקבל" ומשלוח עותק לצד השני.
על כל פנים, אני כותב החלטה זו, שמחייבת חשיבה, איסוף חומר, ארגון המבנה של ההחלטה וכתיבתה בפועל, בזמן פגרת הקיץ של בתי המשפט, מהטעמים שהוסברו לעיל. אין בכוחו של המכתב של ב"כ המבקשים, לזרז את ההחלטה, יותר מאשר זמן הקלדנות שהוקצה לי במהלך פגרת הקיץ של בתי המשפט. (בקשותיי לקבל קלדנית מעבר לשעה 15:30, נידחו, בנימוק כי הנהלת בתי המשפט אוסרת על העסקת קלדניות מעבר לשעה זו, כשעות נוספות, במהלך הפגרה, וזאת על אף רצוני להקדיש ימים שלמים, כולל: אחרי הצהריים והערב, כדי לסיים החלטות ופסקי דין, הממתינים לתורם).
הבקשה לביזיון בית המשפט
- בפיסקה 9 לעיל, הבאתי במלואה, את הוראת הבורר, אשר ציווה את הנתבע (המשיב), ליתן תצהיר בדבר חשבונות מלאים ומדויקים ולצרף לו אסמכתאות.
- אין חולק, כי המשיב לא מילא אחר צו זה של הבורר, אשר הינו חלק מפסק דינו של הבורר, שאושר במסגרת פסק הדין של בית משפט זה.
- הבקשה מבוססת על סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט,שזה לשונו:
"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".
- הדיון בתיק זה של ביזיון בית המשפט (בקשות שונות אזרחי 8189/07), התקיים במשולב עם הדיון בבקשה למינוי כונס נכסים. על כן, עמדו המבקשים בדרישות של סעיף 6(2) לפקודת ביזיון בית המשפט, אשר קובע לאמור:
"לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה".
- אין חולק, כי לא רק עד ליום הגשת הבקשה בבקשות שונות אזרחי 8189/07 הנ"ל, אלא גם עד היום לא ביצע המשיב את המוטל עליו על פי פסק הבורר, ולא הגיש את התצהיר של החשבונות עם התיעוד והאסמכתאות, כפי שנדרש בפסק הבורר, שאושר על ידי בית משפט זה, בפני למעלה משנה. המשיב ידע כי ההחלטה בתיק זה תינתן, בסופו של דבר, אך, מצידו, לא טרח להגיש את התצהיר, והתנהג כאילו אין פסק בורר ולא ניתן פסק דין של בית משפט זה המאשר את פסק הבורר.
- מאחר ולא ניתן לכפות את ביצוע הגשת התצהיר, באמצעות הליכי הוצאה לפועל, הדרך האפקטיבית היחידה שנותרה על פי המשפט בישראל להשגת התוצאה של ביצוע פסק הדין, ככל שהדבר נוגע להגשת התצהיר, היא באמצעות הליכי בזיון בית המשפט (ראה גם: סעיף 2.3 לסיכומי התשובה של המבקשים).
- אומנם, ב"כ המשיב לא התמודד עם טענה כלשהי של המבקשים בסוגיית ביזיון בית המשפט, והוא אף לא הזכיר עניין זה בסיכומיו. ואכן, על כך העיר ב"כ המבקשים, עו"ד סגל, בסעיף 2.1 לסיכומי התשובה שלו, ועל כן ביקש בסעיף 2.2, לסיכומי התשובה, כי אקבל את הבקשה ואכוף את המשיב, בקנס או במאסר לקיים את פסק הדין.
- ברם, מאחר ולהליך ביזיון בית המשפט, יכול שיהיו תוצאות עונשיות ופליליות, ראיתי לנכון, להציג, בקצרה, את המצב המשפטי.
- אין צורך להביא בעניין זה פסיקה רבה, שכן הדברים ידועים, בעיקרם. בחרתי לצטט את אחד מפסקי הדין הראשונים שניתנו על ידי השופט (לימים הנשיא) פרופ' אהרן ברק, בסוגיה זו, שבה מנתח הוא - בדרכו האנליטית - את ההבדלים שבין דרכי האכיפה והענישה של צו שיפוטי שאינו כספי (באותה פרשה, נשוא הצו היה ביקורים של בת אצל אביה, והשאלה הייתה, איזה הליך ראוי לנקוט כנגד האם, אשר אינה מאפשרת ביקורים אלה).
וכך אמר השופט ברק, בהתייחסו לביזיון בית המשפט (ערעור פלילי 519/82 ידידה גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, פיסקה 6, בעמ' 191, מול האות ה - עמ' 192, מול האות א):