"השאלה השנייה המחייבת בחינה היא, הקיים הליך אחר, הבא למנוע אותה 'הפרה'. דבר זה מחייב בחינתו של אותו הליך על-פי מהותו ומטרתו. אחד מאותם הליכים אחרים הוא הליך בזיון בית המשפט. על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. זהו הליך מיוחד במינו, שמחד גיסא אינו מטיל אחריות פלילית, אך מאידך גיסא אינו הליך אזרחי גרידא. 'זוהי הוראה sui generis המצויה באותו תחום דמדומים שבין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי' (ערעור אזרחי 371/78 מוניות הדר לוד בערעור מיסים נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232, בעמ' 241). מטרתו של הליך זה היא להביא לידי קיומו של הצו והוצאתו מהכוח אל הפועל (ערעור אזרחי 422/77 בן ארי נ' שפירא, פ"ד לב(2) 309). הסנקציה שבו היא כפייתית ולא עונשית. מכאן הגישה, כי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט 'צופה פני העתיד'. הוא בא לכפות ביצוע מעשה או מחדל 'מחר' (ערעור פלילי 6/50 לויט נ' אנגל, פ"ד ד 459, בעמ' 468). על-כן אין תחולה לסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, מקום שאכיפת ההוראה שוב אינה אפשרית, אם משום שבוטלה (ערעור פלילי 43/50 זלצמן נ' המועצה המקומית נס-ציונה, פ"ד ד 671), ואם משום שבין הגשת הבקשה לאכיפה לבין שמיעתה היא כבר קוימה (ערעור פלילי 6/50 הנזכר), ואם משום שנוצר מצב דברים, שבו אין אפשרות לקיים את ההוראה בעתיד, ואף אין להחזיר את המצב לקדמותו (ערעור פלילי 300/74 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד כט(1) 813). לעומת זאת, אם קיומו של הצו בעתיד אפשרי מבחינה פיסית ומשפטית, וקיים חשש סביר - לאור ניסיון העבר, או מטעם אחר - כי הצו לא יקוים בעתיד, יש מקום לשימוש בהליכי ביזיון בית המשפט כדי לאכוף את קיומו של הצו בעתיד (ערעור אזרחי 24/78 ויטקו כימיקלים בערעור מיסים נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101; ערעור פלילי 281/80 לגו מ. למלשטרייך בערעור מיסים נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד(4) 557)".
- סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט (שאת נוסחו המלא הבאתי לעיל בפיסקה 135), מאפשר שימוש בשתי סנקציות: מאסר או קנס.
אינני חושב שמן הראוי להתחיל בסנקציה החמורה של מאסר. הגעתי למסקנה כי בתיק שבפניי, יש להפעיל סנקציה כספית, וזאת באופן מדורג. הסנקציה הכספית, צריכה להיות משמעותית ואפקטיבית, אך, מאידך גיסא, אין מקום לקביעת סכומים מופרזים וחסרי כל בסיס, אשר בסופו של יום, לאחר תקופה של אי ביצוע, יגיעו לכדי מיליוני ₪, ואז בית המשפט העליון יבטל את הסנקציה שקבע בית המשפט המקורי, ויפחית את הסכומים באופן משמעותי ביותר (ראה, לדוגמא, את פסק דינו של השופט יצחק זמיר, אשר לדבריו הסכימו השופטת - כתוארה אז - דורית ביניש, והשופט יצחק אנגלרד, בערעור פלילי 8000/98 יצחק מינא עו"ד נ' שמואל ז'ובינו, פ"ד נה(4) 481).
- בתקופה האחרונה, ניתנו על ידי בית המשפט העליון מספר פסקי דין אשר עסקו בסנקציה הכספית שמן הראוי להטיל במקרים של בזיון בית משפט, וזאת מתוך מגמה לנסות ולקבוע סכום אשר, מצד אחד, יהיה מספיק מרתיע ויהווה תמריץ לביצוע פסק הדין, ומצד שני, לא יהווה, לאחר זמן, קנס בלתי סביר, שיקשה על בית משפט להורות על גבייתו.
דוגמא לכך הוא פרשת קוגלר, אשר העסיקה את בית המשפט המחוזי בתל אביב ואת בית המשפט העליון בשנים 2006 ו-2007, ואשר עסקה בדרך לאכוף העברת מניות בין הצדדים (תאור ההליכים נמצא בפסק הדין האחרון שניתן על ידי השופט עוזי פוגלמן, אשר לדבריו הצטרפו המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופטת אילה פרוקצ'יה, בערעור פלילי 6807/06 יהודה קוגלר נ' אשר קוגלר, [פורסם בנבו], שניתן ביום י"ג תשרי תשס"ח (25.9.07)).