לכך יש להוסיף את התנהגות התובעים. התובעים לא פנו בכתב בנוגע למענק העלייה מעולם. (אמיר גולה עמ' 39 שו' 10-11, מיום 8.7.10, איל אברהמי עמ' 28 ש' 14-15, מיום 6.7.10, דדו דהאן עמ' 11 שו' 1-5 ).דהאן גם לא הביא את אביו להעיד כטענתו על בקשות בעל פה, ועניין זה ייזקף לחובתו. כמו כן לדבריו לא היה "די בכיר" למענק (עמ' 10 ש' 20-22). יודגש כי בחלק מההסכמים של איל אברהמי מופיעים מענקי עליה ובחלקם לא. ראיה היא כי שכשרצו להעניק מענק עליה הועלו הדברים על הכתב (עמ' 26 ש' 27-32 מיום 6.7.10). כשלא הועלו על הכתב, לפיכך, לא היתה כוונה לתיתם ולא קמה כל זכות.
- לא זו בלבד שהתובעים לא העלו בקשותיהם על הכתב או בהסכם הכתוב או בכל דרך אחרת כלל, אלא שהם סיימו העסקה במועדים כלהלן:
שוויג במרץ 2003, אוחיון במאי 2006, גולה במאי 2002, אברהמי במאי 2002, דדו במאי 2002, חרף זאת הוגש כתב התביעה ביום 19.12.07 כחמש שנים מהסיום לגבי שלשה, ארבע שנים לאחד ורק לאוחיון כשנה וחצי אחרי, אף בשיהוי ניכר זה יש להצביע על כך שלא היה מבחינתם עיגון כלשהו בעניין מענק העלייה.
- על כן בהתייחס לפן הנורמטיבי הנוגע לתקנוני ההתאחדות והבקרה, ההסכמים האישיים ולפן העובדתי הנוגע לידיעת התובעים והסכמתם ולהתנהגות התובעים בפועל באי העלאת העניין שנים רבות, יש כדי לדחות את טענות ההבטחות בעל פה של מענקי עליה.
- על כן תביעותיהם של מר אמיר גולה, מר אברהמי אייל ומר דדו דהאן למענק עליה נדחות.
פיצויי פיטורים - פן נורמטיבי
- חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: החוק) קובע בסעיף 1(א) "מי שעבד שנה אחת ברציפות - וכעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. עונה לעניין זה שלושה חודשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום". (דגש שלי ש.ש.)
התובעים 1-5 עבדו בד"כ כ-10 חודשים בשנה מ 1 לאוגוסט ועד 31 למאי בשנה שלאחר מכן. ומכל מקום הועסקו התובעים יותר משלשה חודשים בעונה. התובעים טענו כי יש לראות את מקום עובדתם כמו מקום עבודה אחד גם כאשר היו שינויי בעלות.
סעיף 9 לחוק קובע: "9(א) היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקיצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה. סירב העובד לחדש את החוזה רואים אותו לעניין חוק זה כאילו התפטר." (דגש שלי ש.ש.).