ושנית,תוספות אלו אינן מהוות בסיס לפיצויי פיטורים מאחר ואין בהסכם כל הוראה פוזיטיבית בדבר הכללתם בפיצויי הפיטורים. מצאנו כי סעיף 10 ב' להסכם הינו סעיף סביר, העומד בדרישת המידתיות, המתייחס להוראות חוק ואשר קיבל את אישור הגוף שלו שיקול הדעת המקצועי דהיינו ההתאחדות לכדורגל בישראל והרשות לבקרת תקציבים בה. בית הדין לא יתערב בתוכן החוזה וסעיף זה נוכח האמור לעיל.
- יש לאבחן את פסק הדין בעניין עב' 3298/06 שלמה אילוז נ' הפועל באר שבע (נבו) אשר נקבע כי "השכר יהא 75% מסך התשלומים שישולמו לו על ידי הקבוצה". זאת מאחר ושינה תפקיד לעוזר מאמן ונסיבותיו הספציפיות אינן תואמות את העובדות וההסכמים נשוא הליך זה בהם מדובר בשחקני כדורגל בלבד.
כבר צוין לעיל כי התובעים נשאלו אם חתמו מרצונם על החוזה והבינו הכתוב בו ואישרו שכך הדבר. מטעם זה לא חל האמור בפסהעברת מקום דיון דוידי שם העלה בית הדין ספק ממש ביחס לידיעת התובע שם על תנית החוזה.
- בדיקה של הסכמי התובעים לעונה האחרונה של ה"ה שוויג , גולה ואברהמי מעלה סכומים הקרובים לשכר המינימום לאותה תקופה באופן מידתי. שכר המינימום ב1/03 עמד על סך 3335 ₪. לדוגמא דדו דהאן לשנת 2001/2002 השתכר סך 3,400 ₪ לחודש, אייל אברהמי 2001/2002השתכר סך 3,700 ₪, כך שבאותה עת החוזים היו ריאלים והוגנים ביחס לתניית שכר המינימום כבסיס לפיצויי פיטורים.
ביחס לאוחיון להסכם ממאי 2006 המאוחר בשלוש שנים, דובר סך 11,000 ₪ לחודש, באותה עת עמד שכר המינימום על 3456 ₪, אולם כאשר במילא החישוב של פיצויי הפיטורים בתצהירו אינו מתייחס כלל לסכום חודשי זה וחישובו אינו נכון משפטית ואחרת (סע' 7 לתצהירו) במילא אין לסכום שכר המינימום בעניינו חשיבות.
- בפסק הדין בעניין ערעור עבודה 300250/08 אורי אייזיק נ. תה"ל תכנון המים לישראל בערעור מיסים (פורסם בנבו) (פלוגתא 4), קובע בית הדין כי לצורך קביעת יחסים בין הצדדים הדרך צריכה להיות הדרך גם "שלמה" וגם "דו סטרית" לצורך הענקת זכויות. אין מחלוקת לגבי המעמד של התובעים.ובאשר למחלוקת ביחס לשיעור שנקבע לזכויות אין כל סיבה לסטות מהאמור בחוזה בכתב שנערך עימם על פי הסכמתם המפורשת.אין מקום עתה להעדיף באופן חד צדדי את התביעה לבסיס חישוב אחר מהכתוב בהסכם.כאמור גם מטעם זה וגם מטעם היות שכר המינימום בסיס לפיצויי הפיטורים מתיישב עם נוסח ההסכם ועם מערכת היחסים, העונתיות וסוג ההעסקה -יש להותיר את האמור בהסכמים של התובעים כמחייבים מבחינת שיעור הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים.
- בעניין ינאי כהן נקבע כי בהיות השחקנים עובדים עונתיים שעבדו על פי חוזי העסקה לתקופות קצובות ומשלא חודש חוזה העסקתם זכאים הם לפיצויי פיטורים. התובעים שם עבדו 8 חודשים בעונה ובתקופת הפגרה לא היתה כל פעילות בקבוצה, כעובד עונתי נקבע כי משעבדו במשך יותר משנתיים ברציפות, זכאים הם לפיצויי פיטורים בהתאם לחלק היחסי בו עבד כל אחד מהם בכל שנה. לסיכום הבסיס לתשלום פיצויי פיטורים הוא שכרר המינימום בהתאם לחלק היחסי של ההעסקה בפועל.
- עתה נדון מן הכלל אל הפרט ביחס לכל תובע - לתקופת עבודתו ולנסיבות התקשרותו וסיומה.
רונן שוויג
- תובע זה תבע פיצויי פיטורים בגין תקופה מ-1.1.2000 עד 31.5.03 3 עונות ו- 6 חודשים בסך 35,500 ₪.
בחקירתו הנגדית נשאל: