"ש. תאשר לי שאתה לא שחקן של הפועל ירושלים אלא של בית"ר ירושלים.
ת. נכון. עד שנת 94 הייתי שחקן של בית"ר ירושלים אחר כך נדדתי בין כמה קבוצות. כרטיס שחקן שלי ברגע שעזבתי את בית"ר היה שלי. כל שנה רשמתי בחוזה שבתום השנה , אי אפשר לרשום 0 שקלים, אז רשמתי שבתום השנה תמורת 100 ₪ אני משוחרר, כדי לא להיות כבול לקבוצה זו או אחרת.
ש. הכרטיס הוא רכושך לכן הקפדת לא לחתום על חוזים ארוכי טווח אלא לשמור אופציה אם להמשיך או לא.
ת. נכון.
ש. כל שנה לא משנה הפועל או קבוצות אחרות ניהלת מו"מ על תנאים חדשים לעונה חדשה.
ת. נכון".
המשך עדותו( עמ' 41 ש' 32 עמ' 42 שו' 1-25 מיום 8.7.10) מצביע כי הוא עצמו הקפיד לסיים כל עונה את החוזה על מנת לא להיות כבול לקבוצה זו או אחרת.עובדת היותו מושאל ולא שחקן הפועל נתמכה בסע' 14,15 לתצהיר מר סאסי וחקירתו הנגדית(עמ'56 ש' 6-16) ובעדות מר יונה(עמ' 51 ש' 5).לכך חשיבות לעניין רצונו בעצמאות תעסוקתית מול הנתבעים. שחקן מושאל גם אינו יכול להסתמך על המשך העסקה.
ההסכם האחרון של מר שוויג לתקופה של 9 וחצי חודשים מ-15.8.02 ועד 31.5.03. בסעיף 8 להסכם נאמר מפורשות כי בסיום העונה השחקן יהיה משוחרר. מר שוויג הציג הסכמים ל-2000-2001 בו שכר חודשי כולל 6,800 ₪ לחודש.( הכולל ,כאמור בו ,אש"ל דמי נסיעות הבראה וחופש. -ולא נכנס לפסיקה בעניין זה בהיותה שולית לעניין עצמו).
בסעיף 9 ב' להסכם נרשם "הצדדים רשאים לבטל הסכם זה לפני תום תקופת תוקפו ובלבד שהביטול יעשה בהסכמה הדדית." במקרה זה הצדדים הסכימו לביטול בסיום תוקפו.
כך גם היה חתום להסכם 2001-2002 גם בהסכם זה נכתב: "בתום העונה יהיה השחקן רשאי לעבור לכל קבוצה שיחפוץ וזאת בתשלום 100 ₪". ברי אפוא כי מראש הסכים התובע לחוזה ל-9 חודשים (1/8/01 עד 31/5/02) שבסופו הוא חופשי. הפיצוי המוסכם נרשם בגוף ההסכם בסך 100 ₪. חוזה כזה אינו מקים זכות לפיצויי פטורים, משזה חפצו של ה"עובד"- השחקן לכתחילה. תניה זו חוזרת על עצמה לעונות 2002-2003 "בסיום העונה יהיה משוחרר בסך 100 ₪".
- הטוען לחוזה לתקופה קצובה אינו י כול להבנות מחוזה שהוא עצמו זה שמגביל את תחולתו וקובע את שיעור הפיצוי כדי לשמור על עצמאותו. יחסי הכוחות שווים ואין מדובר ב"עליונות" המעסיק לצורך בחינת מהות ההסכם בכתב. התובע הנ"ל היה שחקן גם בבית"ר ירושלים, מושאל בבית"ר תל אביב וכד' ולא תבע פיצויי פיטורין מאף אחת מהן. (עמ' 42 שו' 16-18, מיום 8.7.10). ההסכם שבין מר שוויג לנתבעים אינו עונה לתנאי המקובל בכדורגל ולטעמנו פס"ד בעניין ינאי כהן לא חל במקרה זה. הפיצוי המוסכם בעזיבה נכתב על דעת שני הצדדים ובהכרה ובהבנה תוך שמירת האינטרסים בעיקר של חירות התנועה של התובע ועל פי דרישתו. חיזוק עובדתי לכך עלה מתצהיר מר סאסי (סע' 14-15 ) ותצהיר מר יונה (סע'8-10) מהם עולה כי במקביל עבד מר שוויג בבזק במשרה מלאה והעסקה בבוקר כשחקן היתה עלולה לפגוע בעבודתו ובכך מצאנו גם תימוכין לעזיבה מרצונו. גרסתם זו לא נסתרה.(ראה גם פרו' עמ' 51, עמ' 56).
- בפסק דין בעניין ערעור עבודה 2562/07 שמעון גייר נ' העמותה לקידום ענף הכדורגל בערד (ניתן ביום 8.12.10) נקבע העיקרון כי כדי לקבוע רציפות יש לשקול את ההסתמכות על ההעסקה בתום תקופת הפגרה או סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
פס"ד זה עוסק במאמן כדורגל בחוגי ילדים, שבכל שנה הועסק 10 חודשים, וחודשיים (יולי- אוג') קיבל דמי אבטלה. הוא טען, כי תמיד היה לו ברור שימשיך בשנה שלאחר מכן, אערעור פלילי שבעצם, העבודה שלו היתה תלויה בכמה ילדים ירשמו לחוגים שלו. במקרה זה, קיבלו את תביעתו ונקבע שהוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל הסתמכותו זו.