לצד התסריט, עובדי החברה הונחו כי "תחילה עליך לנסות ולשכנע את הלקוח ע"פ תהליך המכירה שלמדת. כמו כן לטפל בהתנגדויות שיעלו".
- בבסיס קביעת בית הדין בדבר ההפרות בפרק זה עמדו מספר קביעות עובדתיות. בהן הקביעה כי הנוהל כוון באופן גורף לייבוא מקביל באשר הוא, כי הוא היה בשימוש רציף של החברה וכי הוא מיסד העברת מסר בגנות ייבוא מקביל. קביעה אחרונה זו משמעותית לענייננו, והיא בתורה נסמכה על לשון הנוהל ועל העובדה שאינו מפרט מנגנון לבירור חוקיות הייבוא ולביטול הסנקציה, על שיחת השכנוע שקדמה לחסימה ועל הקביעה שעובדי החברה הונחו ליישמו.
אשר לקביעה האמורה, בהינתן שאין חולק כי בתקופה הרלוונטית לא היה ייבוא מקביל חוקי, הרי שפניית החברה ללקוחות נעשתה רק בנסיבות בהן הלקוח החזיק בייבוא מקביל שהוא בלתי חוקי. כמו כן, יושם על לב כי הנוהל לא נכלל בהסכמים כדרך קבע באופן שבו עמד לנגד עיני הלקוחות כולם. המפגש של הלקוחות עם תוכן הנוהל היה רק בתיווך עובדי החברה ורק במקרים בהם התגלתה בידיהם תוצרת ייבוא מקביל שהכול מסכימים על אי חוקיותה. במקרים אלו, הנוהל לימדנו כי עובדי החברה הבהירו ללקוח כי הוא מחזיק בתוצרת שלא יוצרה על ידי החברה, וכי הם אוחזים בחוות דעת משפטית לפיה המוצרים שבאחזקתו אינם חוקיים והם מנועים מלמכור לו מוצרים מאותה קטגוריה עד להוצאת אותם מוצרים בלתי חוקיים מנקודת המכירה. צירוף הדברים הללו מקשה על קבלת קביעת בית הדין לפיה הנוהל העביר מסר כללי בגנות ייבוא מקביל יהיה אופיו אשר יהיה. אדרבה, ההנחה המסתברת היא כי מרבית לקוחות החברה ידעו כי המוצרים שבאמתחתם אינם חוקיים. ביתר המקרים, בהם אי החוקיות של התוצרת לא הייתה גלויה על פני השטח, עדיין חלה על הלקוחות החובה למכור תוצרת חוקית (ראו למשל בעניין חובת מכירת מוצרים מסומנים כחוק: סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; סעיפים 3-3ב לחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999; פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983), ומשחלה עליהם חובה כאמור, הדעת נותנת כי הלקוחות פעלו לברר את טיב התוצרת שהם מבקשים למכור. ברי אפוא, כי את המסר שהועבר ללקוחות יש לבחון בהקשר המתאים, כאשר בענייננו הדעת נותנת שהלקוחות שבאמתחתם ייבוא מקביל בלתי חוקי הבינו כי אי החוקיות שהוזכרה בשיחה עם נציגי החברה תחומה לאי החוקיות שאכן אפיינה את התוצרת, ולא לעצם הפרקטיקה הכללית של ייבוא מקביל באשר הוא.