ברי אפוא כי אין ממש בטענה זו של החברה. מכל מקום, ולמעלה מן הצורך, אציין כי השיקול הספציפי בדבר מחזור מכירות גבוה במיוחד עולה בקנה אחד עם תכליתו ההרתעתית של החוק, עם הרציונל המופיע בסעיף 50ד לחוק בעניין התחשבות במחזור המכירות לצורך קביעת העיצום המרבי שניתן להשית על מפר, ועם דברי ההסבר לחוק כדלקמן:
"העיצום הדיפרנציאלי המוטל על תאגידים מבטא את עיקרון המידתיות. רשות ההגבלים העסקיים מפקחת על קיומן של הוראות החוק בידי כלל הגופים במשק, גדולים כקטנים. כדי לייצר הרתעה אפקטיבית, ובה בעת להימנע מחיוב המפר בסכומים שבהם לא יוכל לעמוד, יש צורך בהתאמת גובה העיצום הכספי לזהותו של המפר. מכאן, יוצר החוק זיקה בין מחזור המכירות של התאגיד, המהווה אינדיקציה חזקה להיקף פעילותו, ובין העיצום המרבי שניתן להטיל עליו" (דברי ההסבר לחוק, בעמ' 241; ההדגשות אינן במקור).
כמו כן, התחשבות בנושא זה כשיקול לחומרה בשל נסיבות חיצוניות להפרה אף זכה ליישום בפסיקתו של בית משפט זה, זה מכבר (עניין נמל אשדוד, פסקאות 181-180). סופו של דבר, שגם ביחס לפרק זה לא מצאתי להתערב בקביעות בית הדין.
מדיניות נגד ייבוא מקביל
- גם בפרק זה אקדים אחרית לראשית, ואומר כי ביחס לסוגיית הייבוא המקביל ראיתי לקבל את הערעור של החברה ולדחות את ערעור הממונה. גם כאן יוזכר כי בית הדין קיבל באופן חלקי את ערר החברה בעניין זה וקבע כי אכן הופרו ההוראות לבעל מונופולין וסעיף 29א לחוק התחרות, אך לא הייתה הפרה של הצו המוסכם וסעיף 29 לחוק. בהתאם לכך בית הדין גם הפחית את סכום העיצום הכספי. על קביעתו זו הוגשו ערעורים, הן על ידי החברה והן על ידי הממונה.
- תחילה יובהר כי בעת הנוכחית אין חולק שנקודת המוצא היא שייבוא מקביל הוא פרקטיקה מותרת ואף בעלת ערך רב לקידום תחרות, וכפועל יוצא מכך גם בעלת ערך רב להורדת מחירים לצרכן, לשיפור איכות המוצרים והשירות ומשכך יש לעודד אותה (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 328-325 (1990); בג"ץ 344/89 ח.ס.ה. - סחר בינלאומי בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מד(1), 456, 470 (1990); ע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC, פסקאות 21-17 [נבו] (16.11.2014); איריס סורוקר "ייבוא מקביל של מוצרים המוגנים בסימן-מסחר - הפתרון החוזי" עיוני משפט כז 257, 259 (2003)). בהתאם לכך, אין אני מקל ראש בפגיעה בייבוא מקביל או בפעולה שמבקשת לסכלו. עם זאת יושם על לב כבר עתה לכך שבתקופה הרלוונטית שנבחנה לצורך השתת העיצום הכספי לא הובאה ראיה לקיומו של ייבוא מקביל חוקי. גם עובדה זו איננה שנויה במחלוקת. לעניין זה חשיבות רבה, כפי שיבואר להלן.
- במוקד סוגיה זו עומד הנוהל שאימצה החברה ביחס לייבוא מקביל, שנקבע כי היה מצוי בשימוש בין השנים 2014-2009. על פי הנוהל עובדי החברה הונחו לדווח על הסחורה המקבילה שנמצאה אצל לקוחות, להביא דוגמה שלה מנקודת המכירה (למעט מקרים בהם התוצרת הייתה ללא כיתוב בעברית כלל) ולהעביר אותה למנהל המטה, לסמן את המוצר, להודיע ללקוח על הפסקה זמנית באספקת מוצרים מאותה קטגוריה ולהעביר דיווח על לקוחות שנחסמו. הנוהל כלל גם תסריט שיחה, שלהלן תובא לשונו בשנית:
"הינך מחזיק בנקודת המכירה תוצרת הנושאת את מותגי החברה המרכזית להפצת משקאות קלים אולם לא יוצרה ע"י החברה. לפי חוות דעת משפטית שבידנו, מוצרים אלו אינם חוקיים ולכן אנו מנועים מלמכור לך את מוצרי החברה בקטגוריה עד להוצאת הסחורה המקבילה מהנקודה".