כן דחו המבקשים שורה של טענות בנוגע לתוכן ההחלטות של הוועדה, ובהן את גרסת המשיבים בנוגע ל"ספירה הכפולה" של הגבייה העתידית, לגביה נטען כי מדובר בהרחבת חזית.  כן צוינו ההפחתה שביצעה הוועדה בחישוב הנזק בסכום של 7.5 מיליון ש"ח שהועברו לליגה א'; ההימנעות מחישוב הפרשי הצמדה וריבית; והמסקנה בדבר היקף הגבייה הצפויה, במיוחד לנוכח הפסקת הגבייה בשל משבר הקורונה.

בנוגע להחלטה לאמץ את המלצות ועדת התביעות, נטען כי היא נגועה בניגוד עניינים של המשיבים 2-4 ושל חברים נוספים בפורום שקיבל את ההחלטה, וכי לא נדרש רוב נגוע.  כמו כן, נטען כי לא התקיים דיון מיודע במסקנות ועדת התביעות.  ביחס לטענה ליישום עמדת הרוב, נטען כי ההתאחדות לא הביאה כל ראיה להסכם עם המשיבים 2-4 או עם חברות הביטוח שלהם ביחס לתשלום סכום של 1.7 מיליון ש"ח, וכי הטענה לפיה סכום נוסף של 3.3 מיליון ש"ח ייגבה על-ידי ההתאחדות מהקבוצות על-פני 6 שנים מיום מתן פסק-הדין היא המשך הניסיון "למסמס" את הפרשה.  כן נטען כי לא נקבע אופן גביית הסכומים, ולא הובאה ראיה בדבר הסכמת הקבוצות לשלמם.

40. בהתייחס לשאלת האפשרות להגיש תביעה נגזרת בעמותה, טענו המבקשים כי אף אם הם עצמם אינם זכאים - כחברי הנהלת ההתאחדות - להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, הרי שיש לאשר את הגשת הבקשה ולהורות על צירוף חבר בעמותה כתובע נגזר נוסף. לגופו של עניין נטען כי יש להכיר בזכותם של חברי ועד עמותה להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה, וזאת בהקבלה לדירקטור בחברה ומאותם הטעמים.  יש לדחות גם את עמדת המשיבים לפיה אין לאשר תביעה נגזרת בשל הפיקוח שלו נתונה ההתאחדות, עמדה הנסתרת במפורש מדברי ב"כ המדינה ורשם העמותות בהליך דנן.  כן נדחו הטענות לפיהן המינוי של רו"ח אלקלעי מייתר את הליך התביעה הנגזרת, וכי היעדר אינטרס רכושי של חברי העמותה בעמותה מונע את האפשרות להגיש תביעה נגזרת.

דיון

41. ההליך הנוכחי מעורר שתי שאלות עקרוניות שהצדדים חלוקים לגביהן: הראשונה היא שאלה מקדמית, שתשובה לה עשויה לייתר את המשך הדיון בכללותו, והיא נוגעת לסמכותו של בית-המשפט לדון בתביעה נגזרת בשם ההתאחדות נגד המשיבים 2-4. זאת, מאחר שמדובר בעמותה (ולא בחברה), ולנוכח מעמדם של המבקשים כחברי הנהלה בה; והשנייה היא מהי ההשלכה של מינוים של מספר בעלי תפקיד לבחינת השפעתן של ההעברות האסורות על זכויות ההתאחדות, ובכלל זה מינויו של רו"ח אלקלעי, מינויו של עו"ד סול, ובעיקר - מינויה של ועדת התביעות.
42. כפי שצוין בפסיקה לא אחת, בקשה לאישור תביעה נגזרת מעוררת תמיד דילמה בין שני שיקולים נוגדים. השיקול הראשון הוא השמירה על חירותם של האורגנים המוסמכים לכך בתאגיד לנהל אותו ולקבל את ההחלטות העסקיות והאחרות הנוגעות אליו.  חירות זו נובעת מהמבנה של תאגידים ומכך שכוח ההכרעה בהם ניתן, ברגיל, למוסדות מסוימים בתאגיד - בהתאם לקבוע בחוק ובמסמכי היסוד של התאגיד הספציפי.  חריגה מדרך ההתנהלות הרגילה של התאגיד ומתן כוח הכרעה למי שאינו מוסמך לכך בדין היא לכן חריג לעקרון אי-ההתערבות, שככלל יש להימנע ממנו.

הפסיקה אף הכירה לא מכבר בכך שההחלטה על הגשת תביעה היא החלטה עסקית, הכפופה בדרך כלל לעקרון אי-ההתערבות (ר' למשל ערעור אזרחי 4857/16 מנשה נ' יוויז'ן אייר בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 27 לפסק-דינו של השופט י' דנציגר והאסמכתאות שם (24.4.2008) (להלן: "עניין יוויז'ן"); ר' גם פסק-הדין שניתן אך לאחרונה בקשות עירייה אחרות 6913/18 שקדי נ' הרודיום השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] בפס' 20 לפסק-דינו של השופט י' עמית (4.8.2020) (להלן: "עניין שקדי")).