התהליך הפרשני הנוגע לאפשרות להגיש תביעה נגזרת בשם ההתאחדות, ייעשה בהתאם לכללי הפרשנות החלים בשיטתנו המשפטית, תוך התייחסות ללשון החוק, לכוונת המחוקק (כפי שניתן להסיק אותה מחוק העמותות, מחוק החברות וממקורות נוספים), ולתכליות העומדות בבסיס המוסד של תביעה נגזרת - וזאת תוך התחשבות בעקרונות שנקבעו בפסק-הדין בעניין כוהני.
- כאמור לעיל, סעיף 194(א) לחוק החברות קובע כי: "כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה (בפרק זה - תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה" (ההדגשה שלי, ר.ר.). ההסדר החוקי קובע אפוא הוראה מפורשת חיובית לגבי תחולת המנגנון של תביעה נגזרת ביחס לחברות. הוראה זו חלה גם על חברות לתועלת הציבור, שלגביהן נקבע מפורשות בסעיף 345יד(א) לחוק החברות כי "נוסף על הוראות סעיף 194(א), רשאי גם רשם ההקדשות, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להגיש תביעה נגזרת בענינה של חברה לתועלת הציבור" (ההדגשות שלי, ר.ר.).
- ביחס לאפשרות להגיש תביעה נגזרת בשם עמותה, אין הוראה מפורשת לחיוב או לשלילה (לא כזו הקובעת כי הדבר אפשרי ולא כזו השוללת אפשרות כזו).
כידוע, הלשון היא הקובעת את מתחם הפרשנויות המשפטיות האפשריות. בהתייחס לפרשנות חוק העמותות וחוק החברות - שתי האפשרויות הללו (הן קיומו של הסדר שלילי הן קיומה של לקונה), הן פרשנויות משתמעות אפשריות, הנופלות למתחם הפרשנויות הסבירות של לשון החוק. משכך, כדי לבחור בפרשנות המתאימה, נדרש בית-המשפט להביא בחשבון את התכלית האובייקטיבית של החוק ואת תכליתו הסובייקטיביות, קרי כוונת המחוקק.
- השאלה האם החוק קובע הסדר שלילי או שמדובר בלקונה היא בדרך-כלל שאלה סבוכה. כך, לעתים ניתן להסיק מהוראה מפורשת חיובית את קיומה של הוראה משתמעת שלילית, ולעתים אין הדבר כך. בהקשר זה כתב הנשיא בדימ' פרופ' א' ברק כי:
"ייתכן וההוראה המפורשת לא באה אלא לשם הזהירות (ex abundanti cautela) ולשם הסרת כל ספק; ייתכן וההוראה החיובית נוסחה שלא בזהירות בלא שהמחוקק ביקש להסיק השתמעות שלילית; ייתכן ומתוך תכלית החקיקה עולה בבירור כי היסק כזה אינו אפשרי [...] המעבר מהמשמעות הלשונית אל המשמעות המשפטית חייב להיעשות באמצעות תכלית החקיקה" (אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה 114-115 (תשנ"ג) (להלן: "ברק - פרשנות החקיקה")).
התכליות העומדות ביסוד התביעה הנגזרת
- במסגרת פרשנות החקיקה באספקלריה של תכליתה האובייקטיבית, נבחן האם מן הראוי לפרש את חוק העמותות ואת חוק החברות כמאפשרים הגשת תביעה נגזרת בשם עמותה, וזאת הן לאור התכליות של מוסד התביעה הנגזרת בכלל, הן לאור המאפיינים הספציפיים של עמותה - ושל ההתאחדות לכדורגל בפרט.
בהקשר זה נשווה בין מאפייניה של עמותה לבין אלה של חברה מסחרית ושל חברה לתועלת הציבור (שלגביה נקבע כזכור מנגנון מפורש המאפשר הגשת תביעות נגזרות); וכן נשווה בין מאפייניהן של עמותות בכלל וההתאחדות בפרט לבין המאפיינים של קופות חולים, שלגביהן כזכור קבע בית-המשפט העליון בעניין כוהני כי לא קיים מנגנון של תביעות נגזרות.
- כפי שהובהר לעיל, מנגנון התביעה הנגזרת הוא מנגנון של אכיפה פרטית, שנועד בעיקר למצבים בהם קיים ניגוד עניינים אפשרי של מוסדות התאגיד שתפקידם להחליט ביחס להגשת תביעה. ניגוד העניינים הזה מעורר חשש כי החברה לא תגיש תביעה גם במקרים בהם אלמלא ניגוד העניינים היא הייתה עושה כן (ר' עניין ורדניקוב, בפס' 17 לפסק-דינו של השופט י' עמית; וכן דבריו של השופט ע' גרוסקופף בתביעה נגזרת (מחוזי מרכז) 10466-09-12 אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו] בפס' 27 לפסק-דינו (9.8.2015)).
נראה כי ביסוד מתן האפשרות להגיש תביעה נגזרת עומדים שני טעמים עיקריים: האחד - הגנה על האינטרס הרכושי של החברה (וכפועל יוצא מכך - על האינטרס הרכושי של בעלי-המניות שלה, ובמקרים מיוחדים - של נושיה); והשני - אכיפת הדין והרתעה של נושאי משרה בחברה מפני הפרתו (ר' עניין כוהני, בפס' 13 לפסק-דינו של השופט י' עמית; ר' גם בפס' 16 לפסק-דינו ברשות ערעור אזרחי 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי [פורסם בנבו] (24.12.13), והאסמכתאות שם; ובפס' 15 לפסק-דינו ברשות ערעור אזרחי 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בערעור מיסים נ' כהן [פורסם בנבו] (26.4.2015)).
- הטעמים הללו משליכים - כך נראה - גם על זהותם של הגורמים שהמחוקק איפשר להם להגיש את התביעה הנגזרת בשמה של החברה.
קיומו של אינטרס רכושי עקיף הוא הבסיס לכך שבעלי-מניות בחברה הם אלה שהמחוקק הקנה להם את הזכות להגיש תביעה נגזרת בשמה - בהיותם הנפגעים הפוטנציאליים האופייניים מכך שהחברה לא תגיש את התביעה בעצמה. האינטרס הרכושי העקיף של בעלי-המניות מצדיק את האפשרות שהוקנתה להם להגיש תביעה נגזרת לא רק מכוח זכותם לפעול למימוש האינטרס העצמי שלהם, אלא גם כעניין תמריצי - האינטרס הרכושי העקיף של בעלי-המניות מגדיל את הסיכוי כי לא יוגשו על-ידיהם תביעות נגזרות שעשויות להזיק לחברה, ושעל פי רוב, התביעות שיוגשו על-ידיהם יהיו לטובת החברה. מאותו הטעם, מי שאינו בעל-מניות בחברה במועד הגשת בקשת האישור (אלא, למשל, היה כזה בעבר, או שהוא מחזיק בנאמנות מניות עבור בעל-המניות, וכו') אינו רשאי להגיש תביעה נגזרת (ר' עניין שקדי, בפס' 22-23 לפסק-דינו של השופט י' עמית, וההפניות שם).