זאת ועוד, במקרים של תביעות בעילה של חלוקה אסורה, המחוקק איפשר גם לנושים להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת (סעיף 204 לחוק החברות). הטעם לכך הוא שבמקרים כאלה, הנפגעים העקיפים הפוטנציאליים מכך שהחברה לא תגיש תביעה הם הנושים (ר' גם צפורה כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות כרך ג' 490-492 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: "צפורה כהן - כרך ג'"). האינטרס הרכושי העקיף במקרים כאלה הוא אם כן אינטרס שלהם.
יוער במאמר מוסגר כי גם בהתייחס למוסד דומה של אכיפה פרטית, מוסד התביעה הייצוגית, עמד המחוקק על קיומו של "קשר רכושי" בין מגיש הבקשה לבין הסעד הנתבע. בהקשר של תביעה ייצוגית, הדרישה הזו באה לידי ביטוי בסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), מכוחו נדרש מבקש האישור להיות בעל עילת תביעה אישית כתנאי לכך שהוא יהיה רשאי להגיש תביעה ייצוגית בשם קבוצת תובעים (בכפוף לחריגים).
- יחד עם זאת, דומה כי הפגיעה באינטרס הרכושי של החברה - ובאינטרס הרכושי העקיף של בעלי-מניותיה (ולעתים, של נושיה) - אינו הטעם היחיד שבשלו מאפשר המחוקק להגיש תביעה נגזרת. כאמור לעיל, תכלית נוספת של מוסד התביעה הנגזרת היא חיזוק ההרתעה מפני הפרת הדין באמצעות הגדלת הסיכויים כי הפרה כאמור תתגלה ותטופל.
מנקודת מבט כלכלית, הרתעה מורכבת, ככלל, משני רכיבים: הראשון הוא קיומן של סנקציות במקרה של הפרת הדין ומידת עוצמתן של הסנקציות הללו; והשני הוא מידת ההסתברות "להיתפס" ולתת את הדין במקרה של הפרה. המנגנון של תביעה נגזרת כמנגנון אכיפה פרטי - המתווסף למנגנוני הפיקוח והבקרה הרגולטוריים - תורם להגדלת ההסתברות לכך שבעלי תפקידים בחברות אשר יפרו את חובותיהם כלפי החברה ויגרמו לה נזקים, ייתבעו בקשר לכך ויהיה עליהם לפצות את החברה בגין אותם נזקים. באופן הזה, פועלת התביעה הנגזרת לחיזוק ההרתעה של נושאי משרה בחברות מפני הפרת הדין.
באותם מקרים בהם הרגולטור הרלוונטי איננו יכול לאתר את כל ההפרות ולחייב את המפרים לתת עליהן את הדין, מנגנוני אכיפה פרטית (ובהם התביעה הנגזרת והתביעה הייצוגית) תורמים להגברת ההרתעה, וכפועל יוצא מכך - לקיום של הוראות הדין הרלוונטיות. תחולת הרציונל הזה גם בנוגע לתובענות ייצוגיות באה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, לפיהם "מכשיר התובענה הייצוגית משרת לא רק את האינטרס הפרטי של הנפגעים, אלא גם את האינטרס הציבורי בכך שהוא מרתיע מזיקים פוטנציאליים מפני הפרת הוראות החוק, גם כאשר מדובר בהפרות חוק קטנות" (ר' הצעת חוק תובענות ייצוגיות, ה"ח התשס"ה-2005 93, עמ' 232).
- נראה כי התכלית ההרתעתית היא זו שבשלה קבע המחוקק כי לא רק בעלי-מניות יוכלו להגיש תביעות נגזרות, אלא גם דירקטורים בחברה. זאת, אף על פי שבמקרה האופייני אין להם אינטרס רכושי בכך שהחברה תגיש תביעה ותזכה בה (ר' החלטתי בתביעה נגזרת (מחוזי תל אביב) 31402-05-15 אולטרה אקוויטי השקעות בערעור מיסים (החברה) נ' ייני, [פורסם בנבו] בפס' 24-41 (20.7.2015)). הסמכות שניתנה לדירקטורים להגיש תביעה נגזרת, נובעת בין היתר מהיתרון שיש להם בנגישות למידע. כך, דירקטורים נחשפים למידע על ענייני החברה - ובכלל זה מידע על אודות מעשים לא תקינים שהתבצעו או שעומדים להתבצע בה. מידע כזה אינו מצוי בהכרח בידי בעל-מניות. לכן הדירקטורים יכולים לשמש כגורמים יעילים במיוחד לאכיפת זכויות של החברה וחובות כלפיה (ר' למשל עניין שקדי בפס' 22 לפסק-דינו של השופט י' עמית)). טעם נוסף המצדיק את זכותם של דירקטורים להגיש תביעה נגזרת נעוץ בחובות החלות עליהם (בעיקר חובות האמון והזהירות), הצפויות להביא אותם לפעול באופן שיטיב עם החברה.
- עדות נוספת למרכזיותו של אינטרס ההרתעה בהצדקת המנגנון של תביעה נגזרת, מצויה בהחלתו גם על חברות לתועלת הציבור. חברות כאלה, בדומה לעמותות, הן תאגידים ללא מטרות רווח, שלבעלי-מניותיהם אין לרוב אינטרס רכושי בתאגיד. בחברות כאלה, התכלית העיקרית של מנגנון התביעה הנגזרת היא אפוא אכיפתית והרתעתית, לאור החשיבות של מימוש המטרות הציבוריות שלשמן תאגידים כאלה מוקמים ופועלים.
כאמור, ביחס לחברות לתועלת הציבור, המחוקק איפשר גם לרשם ההקדשות להגיש תביעה נגזרת (בסעיף 345יד לחוק החברות). זאת משום שהמחוקק היה סבור כי היעדרו של אינטרס רכושי של בעלי-המניות מחריף את ניגוד האינטרסים הפוטנציאלי בין החברה לבין נושאי המשרה בה (ר' בהקשר זה למשל הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4) (חברה לתועלת הציבור), ה"ח התשס"ה-2006 195, עמ' 1092 (להלן: "הצעת חוק (תיקון מס' 4) לחוק החברות"), אשר הבשילה לכדי תיקון מס' 6 לחוק החברות, ס"ח התשס"ז-2007 2098, עמ' 332).