יחד עם זאת, יש להבהיר כי קיומו של אינטרס הרתעתי אינו מצדיק, כשלעצמו, מתן "זכות עמידה" לצד כזה או אחר, רק כדי לוודא אכיפה של סטנדרטים ראויים של התנהגות. כך למשל, כאשר מדובר ברשות ציבורית שאחד מהפקידים בה גרם לה נזק (למשל - עירייה שראש העיר גזל ממנה כספים), אין ככל הנראה זכות עמידה לאזרחים פרטיים להגיש "תביעה נגזרת" ולדרוש פיצוי או השבה בגין הנזק הזה בשמה של הרשות. באופן דומה, אין אפשרות לאדם פרטי להגיש תביעה ייצוגית גם אם ישנה קבוצה שנפגעה ושעומדת לזכותה עילת תביעה, אם התובע הייצוגי אינו נמנה עם חברי הקבוצה בעצמו (בכפוף לחריגים).
הדברים יפים גם בנוגע למנגנון התביעה הנגזרת, אשר על הגשתה מוטלות הגבלות חוקיות שונות, בין היתר לעניין זהות הזכאים להגישה ולעניין תנאים מקדמיים שעל התביעה לעמוד בהם כדי להתברר בפני בית-המשפט.
- מוסד התביעה הנגזרת מבקש אפוא ליצור איזון בין שיקולי אכיפת הדין, הרתעה מפני הפרתו והגנה על האינטרסים הרכושיים של החברה (ובאופן עקיף - הגנה על האינטרסים הרכושיים של בעלי-מניותיה, ולעתים של נושיה) - לבין הגנה על עקרונות האישיות המשפטית הנפרדת ואי-ההתערבות, ושמירה על האינטרס של החברה בכך שתביעות בשמה יתבררו רק אם הן לטובתה.
משעמדנו על התכליות והתמריצים העומדים ביסוד הקניית הזכות להגיש תביעה נגזרת המצדיקים סטייה מעקרון אי-ההתערבות - נבחן את תחולתם על עמותות בכלל, ועל ההתאחדות לכדורגל, על מאפייניה המיוחדים, בפרט.
האינטרס הרכושי בעמותה
- כאמור, במקרה של חברה מסחרית, משרתת התביעה הנגזרת תכלית של הגנה על האינטרס הרכושי של החברה, וכתוצאה מכך - הגנה על האינטרס הרכושי של בעלי-המניות שלה (ולעתים של הנושים). לאור ההבדלים בין חברות מסחריות לבין עמותות, מתעוררות אפוא שתי שאלות: הראשונה - האם ישנו אינטרס רכושי לעמותה; והשנייה - האם לחברי העמותה יש אינטרס רכושי בה.
- בנוגע לאינטרס הרכושי של ההתאחדות, יש להבהיר כי ההתאחדות היא עמותה, והיא גם "התאחדות" או "איגוד ספורט" כהגדרתם בחוק הספורט. סעיף 1 לחוק העמותות קובע כי "שני בני אדם או יותר, שהם בגירים, החפצים להתאגד כתאגיד למטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריו ושמטרתו העיקרית אינה עשיית רווחים, רשאים לייסד עמותה"; סעיף 1 (סעיף ההגדרות) לחוק הספורט קובע כי "'התאחדות' ו'איגוד', לענין ספורט - תאגיד שלא למטרות ריווח, המרכז והמייצג ענף או ענפי ספורט בישראל ושמכירים בו הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט" (ההדגשות שלי, ר.ר.). כלומר, ההתאחדות היא תאגיד שמטרתו (או לפחות, מטרתו העיקרית) אינה עשיית רווח.
אולם, העובדה שההתאחדות פועלת שלא למטרת רווח, אין פירושה כמובן שאין לה אינטרס רכושי בקבלת כספים המגיעים לה או בהגדלת מצבת נכסיה. אכן, המטרה המרכזית שלשמה הוקמה ההתאחדות ושלקידומה היא פועלת, היא "פיתוח ענף הכדורגל בישראל, ריכוזו וניהולו" (ר' סעיף 2(א) לתקנון היסוד של ההתאחדות). כדי להגשים מטרה זו, ההתאחדות זקוקה למשאבים כספיים. הגדלת המשאבים הכספיים העומדים לרשות ההתאחדות, ובין היתר פיצוי שלה במקרה שנגרם לה נזק כספי, ישפר את יכולתה לממש את מטרותיה, ובראשן את המטרה של פיתוח ענף הכדורגל הישראלי, ריכוזו וניהולו. לכן, יש להתאחדות אינטרס רכושי, והתכלית של הגנה על אינטרס זה מתקיימת גם ביחס אליה.
- בנוגע לאינטרס הרכושי של חברי התאגיד, יש לציין כי בהתאם לתקנון היסוד של ההתאחדות, "חברי ההתאחדות" הן קבוצות הכדורגל הבוגרות המשתתפות במשחקים המנוהלים על-ידיה (ר' למשל פרק 4 לתקנון היסוד של ההתאחדות, שכותרתו "קבלת חברים חדשים להתאחדות"; כן ר' אסף הראל "גוף דו-מהותי כיציר כפיו של המחוקק בראי חוק הספורט, תשמ"ח-1988" עלי משפט ט 419, 436 (תשע"א) (להלן: "הראל - חוק הספורט")). קבוצות הכדורגל הן "אגודות ספורט", שהן "חבר-בני-אדם העוסק בענף או בענפי ספורט מסויימים והמסונף לארגון ספורט או הפועל כתאגיד עצמאי" (ההגדרה בסעיף 1 לחוק הספורט).
בדרך כלל אין לחברי עמותה אינטרס רכושי בה, וזאת משני טעמים עיקריים. ראשית, מימוש מטרות העמותה מיטיב בדרך כלל עם המוטבים שלה, בעוד שמוטבים אלה אינם בהכרח חברי העמותה; שנית, האופן שבו המוטבים של העמותה נהנים ממימוש מטרתה אינו בהכרח רכושי.