ואכן, בניגוד לבעלי-מניות בחברה, חברי ההתאחדות אינם משקיעים מהונם כדי לרכוש "בעלות" בנתח מסוים בהתאחדות (אף כי הם נדרשים לשלם אגרת רישום להתאחדות כדי להיות חברים בה); הם אינם יכולים למכור או להעביר את "זכות החברות" שלהם בהתאחדות; הם אינם זכאים ליהנות מרווחיה; והם אף אינם רשאים ליהנות מיתרת נכסיה אם תפורק (ר' סעיף 15(ג) לתקנון היסוד התאחדות, שלפיו: "פורקה ההתאחדות ולאחר שנפרעו חובותיה במלואם נשארו נכסיה, יועברו נכסים אלה לעמותה אחרת בעלת מטרות דומות למטרות ההתאחדות"; והשוו לעניין כוהני, בפס' 31-32 לפסק-דינו של השופט י' עמית).
- יחד עם זאת, גם אם לחברי ההתאחדות אין עניין רכושי מובהק בה, אין פירוש הדבר כי אין להם עניין בהתנהלותה הכלכלית והמנהלית. ראשית, לחברי ההתאחדות (ולא רק להם) יש עניין בקידום המטרה שלשמה היא הוקמה ופועלת - "פיתוח ענף הכדורגל בישראל, ריכוזו וניהולו". כאמור לעיל, ההתאחדות זקוקה לכספים כדי להגשים מטרה זו, כספים שהיא עשויה לקבל אם תביעה שהוגשה בשמה תתקבל.
יתר על כן - במקרה של ההתאחדות לכדורגל, מימוש המטרה נעשה, בין היתר, באמצעות העברת משאבים - כלכליים ואחרים - לקבוצות. הקבוצות הן אם כן בין המוטבים של פעילות ההתאחדות, ויש להן אינטרס בפעילות העמותה ובהעשרת קופתה. משכך, חברי ההתאחדות לכדורגל הם לפחות חלק מהמוטבים ממימוש מטרותיה, שעשויים ליהנות משיפור במצבה הכלכלי.
המסקנה העיקרית מן האמור לעיל היא כי אף אם לחברי עמותה אין בדרך כלל אינטרס רכושי "חזק" בכך שתביעה נגזרת בשמה תתקבל, הרי שלעמותה עצמה (ובפרט להתאחדות) יש אינטרס כזה. מכאן שתכלית התביעה הנגזרת להגנה על האינטרס הרכושי של התאגיד, מתקיימת ביחס לעמותה. יתר על כן, במקרה של ההתאחדות לכדורגל, אף חברי העמותה הם בין המוטבים של הגשמת מטרותיה, והטבה זו נושאת לא אחת אופי כלכלי-רכושי.
אינטרס ההרתעה בעמותה
- כאמור, האינטרס הרכושי איננו האינטרס היחיד העומד בבסיס האפשרות להגיש תביעה נגזרת, ולצדו מצוי אינטרס ההרתעה, הנובע מהחשש מפני היעדר אכיפה במקרה בו לא קיים בין מוסדות התאגיד או מחוץ לו גורם אפקטיבי שינסה למנוע התנהגות אסורה או לתבוע פיצוי בגין נזקים שהתנהגות כזו גרמה לתאגיד.
הגורמים שיכולים לפעול במקרה של התנהגות שלא כדין בתאגיד הם משני סוגים - הראשון הוא מוסדות התאגיד (שעלולים לא לפעול בחלק מהמקרים כתוצאה מניגוד עניינים); והשני הוא גורמי אכיפה רגולטוריים, שיכולים אף הם, כאשר ניתנה להם הסמכות, לפעול כנגד נושאי המשרה בתאגיד. ככל שיגבר החשש מפני היעדר פעולה של מוסדות החברה, וככל שהאפשרות של אכיפה רגולטורית היא מצומצמת יותר - תגבר ההצדקה התכליתית לאפשר הגשת תביעה נגזרת, ולהיפך. כפי שנראה, נושא זה עמד בבסיס ההחלטות של בתי-המשפט (המחוזי והעליון) בעניין כוהני.
- החשש מפני היעדר פעולה של מוסדות התאגיד כנגד נושאי משרה בו בשל ניגודי עניינים, נדון בהרחבה בהקשר של חברות. ההלכה הפסוקה קבעה כי החלטת נושאי המשרה בחברה על הגשת תביעה נגד עצמם, נגד מקורביהם או נגד בעל השליטה עשויה במקרים רבים להיות החלטה "נגועה" (ור' עניין יוויז'ן, בפס' 35 לפסק-דינו של השופט י' דנציגר).
גם בעמותות יתכן ניגוד עניינים. ועד העמותה הוא האורגן המוסמך להחליט על הגשת תביעה בשמה, ולכן כאשר לעמותה עומדת עילת תביעה כנגד חברי הוועד שלה, סביר כי תביעה כזו לא תוגש, הואיל והוועד יחליט לא לתבוע. גם כאשר התביעה האפשרית היא נגד חלק מחברי הוועד (ולא נגד רובם), עלול להתעורר חשש מפני הטיה מבנית, שאת קיומה יש לבחון בכל מקרה לגופו.
- התכלית ההרתעתית של מוסד התביעה הנגזרת נחלשת כאשר ישנן דרכים אחרות לאכיפת הדין. יתרה מכך - קיומן של דרכים אפקטיביות כאלה עשוי לחזק את המסקנה לפיה היעדר ההתייחסות של המחוקק לאפשרות להגיש תביעה נגזרת בשם עמותה היא הסדר שלילי. מסקנה זו נובעת מפסקי-הדין בעניין כוהני - הן פסק-דינו של בית-המשפט העליון, הן ההחלטה של בית-המשפט המחוזי לפניו (ר' עניין כוהני, בפס' 25 לפסק-דינו של השופט י' עמית).
כך, בעניין כוהני במחוזי, ציין בית-המשפט כי יש לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם קופת חולים (בהיותה אגודה עות'מאנית) כדי למנוע מצב של "ריק" שבו "קופות החולים יוותרו ללא כל פיקוח ובקרה עליהן מצד חבריהן, מצב בו מנהלי קופות החולים יוכלו לפעול ככל העולה על רוחם" (עניין כוהני במחוזי, בפס' 20 להחלטתו של השופט ח' כבוב). מנגד, בית-המשפט העליון הבהיר כי גם אם לא תינתן אפשרות להגיש תביעה נגזרת, לא ייווצר מצב של "ריק", וזאת לנוכח מנגנוני הפיקוח והבקרה הנוספים שפועלים ביחס לקופות החולים.