"יש וכלל זה עשוי לשמש מורה דרך לגילוי כוונת המחוקק, אולם יש גם והמחוקק דן בענין פלוני בלבד ולא התכוון כלל לומר כי דינו של ענין אלמוני יהא שונה מזה; לפיכך אין הפרשן רשאי להשתמש באותו עקרון אלא אם שוכנע כי באמת גילה בעזרתו את רצון המחוקק" (ההדגשה שלי, ר.ר.; ור' גם ערעור אזרחי 2622/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ' לבנון, פ"ד נז(5) 309, בפס' 10 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק (2002) (להלן: "עניין לבנון")).
משום כך אינני סבורה כי חקיקת סעיפים 194-206 וההסדר הקיים בהם ביחס לחברות, כשהם לעצמם, משמעם קיומו של הסדר שלילי ביחס לתחולת מנגנון התביעה הנגזרת בעמותות.
- עוד יוער כי חוק העמותות נחקק בשנת 1980, כ-19 שנים עובר לחקיקת חוק החברות הכולל את מנגנון התביעה הנגזרת (הצעת חוק החברות, ה"ח התשנ"ו-1995 2432, עמ' 2; החוק פורסם ביום 27.5.1999). גם תיקון מס' 3 לחוק העמותות (בו הוכנסו בסעיף 50 לחוק שינויים מסוימים שאינם מהותיים), נחקק בשנת 1996, לפני שחוק החברות נכנס לתוקף.
לכאורה ניתן להסיק כי המחוקק "לא הכיר" את האפשרות של הגשת תביעה נגזרת כאשר הוא חוקק את חוק העמותות, וכי העובדה שלא נכלל בו הסדר להגשת תביעה נגזרת, אין פירושה כי המחוקק התכוון לשלול קיומו של הסדר כזה. זאת בניגוד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שתוקן ונקבעה בו האפשרות להגיש תביעה בשם קופת חולים לאחר חקיקתו של חוק החברות (הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999) (מס' 2), ה"ח התשנ"ט-1998 2785, עמ' 230; התיקון פורסם ביום 15.2.1999 (להלן: "הצעת חוק (תיקון מס' 9) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי")).
אולם, אין די באמור כשלעצמו, שכן המנגנון של תביעה נגזרת היה מנגנון ידוע, שנעשה בו שימוש בפסיקה הרבה לפני שהוא עוגן בחוק החברות (ר' למשל ערעור אזרחי 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל בערעור מיסים פ"ד ל(3) 225, בעמ' 229 (השופט י' זוסמן) (1976); ערעור אזרחי 216/84 באומהקר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(1) 414 (1986); ערעור אזרחי 215/91 אגתן בערעור מיסים נ' לים בערעור מיסים פ"ד מח(2) 43 (1994)). מכאן שהמחוקק היה מודע לאפשרות של הגשת תביעה נגזרת הרבה לפני חקיקת חוק החברות בשנת 1999.
- דרך פרשנית נוספת להתחקות אחר כוונת המחוקק היא באמצעות השוואה בין המצב החוקי לגבי חברות לתועלת הציבור לבין מצבן החוקי של עמותות. זאת, הואיל וחברות לתועלת הציבור הן תאגידים שיש להם מאפיינים משותפים עם עמותות: בשני המקרים מדובר בתאגידים שאינם חברות למטרות רווח; ובשני המקרים אין לבעלי-המניות (או החברים) זכות ליהנות מנכסי התאגיד בעת פירוקו (ר' סעיפים 345א ו-345כא(א) לחוק החברות לעניין חברה לתועלת הציבור, וכן סעיף 1 ו-58(א) לחוק העמותות לעניין עמותות).
ההסדר שנחקק ביחס לחברה לתועלת הציבור נדון כהצעת חוק בשנת 2006, ונחקק בשנת 2007 - קרי, כאשר בפני המחוקק עמדו הן ההסדרים הקבועים ביחס לעמותות, הן מוסד התביעה הנגזרת ביחס לחברות מסחריות.