"בחוק חברות קיים מושג שנקרא תביעה נגזרת, כלומר יכול להיות מצב שבו גוף משיקולים של שמור לי ואשמור לך או מסיבות אחרות מחליט שלא לתבוע נושא משרה בתוך הגוף, למרות שנושא המשרה הזה מזיק לגוף שאותו הוא משרת. כדי למנוע את המצב הזה יש בחוק החברות מצב של תביעה נגזרת. [...] האפשרות הזאת לא קיימת בעמותות ובאגודות האותומניות" (ההדגשה שלי, ר.ר.).
- התכלית הסובייקטיבית יכולה להיבחן גם לאור הליך התגבשותו של חוק עמותות חדש, הנמצא ככל הנראה "בקנה" (כפי שצוין גם בעניין כוהני, בפס' 51 לפסק-דינו של השופט י' עמית).
בהתאם להחלטת ממשלה משנת 2008, שעניינה חיזוק וביסוס היחסים שבין ממשלת ישראל, החברה האזרחית והמגזר העסקי, הוקם, בהובלת משרד ראש הממשלה, שולחן עגול ממשקי, המורכב מנציגי שלושת המגזרים האמורים, אשר דן בעקרונות חוק העמותות החדש (ראו: החלטה 3190 של הממשלה ה-30 "יחסי הממשלה, החברה האזרחית והמגזר העסקי התורם להשגת מטרות ציבוריות" (24.2.2008). זמין גם באתר האינטרנט של הממשלה: https://www.gov.il/he/Departments/policies/2008_des3190).
דיוני השולחן העגול מבוססים על מצעים לדיון שניסח משרד המשפטים. לפי עמדת המשרד בנושא "סמכויות פיקוח ואכיפה", מוצע לכלול בחוק העמותות החדש סעיף המאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם עמותה על-ידי חבר עמותה, חבר ועד עמותה ו"תורם" כהגדרתו שם (ר': עמדה ראשונית מטעם משרד המשפטים בנושא "סמכויות פיקוח ואכיפה" בחוק העמותות החדש מיום 2.12.2014, בפס' 73. זמין גם באתר האינטרנט של משרד המשפטים: http://www.justice.gov.il/Units/RasutHataagidim/units/RashamAmutot/LawsAndJudgments/Pages/Tazkir-Amutot.aspx).
מהמצע הזה לדיון ומהתגובות אליו ניתן להסיק כי משרד המשפטים, המגזר העסקי והחברה האזרחית סבורים שמנגנון תביעה נגזרת ביחס לעמותה הוא מנגנון רצוי וראוי. בה בעת, ניתן להסיק מהדיונים הללו גם כי עמדתו של המחוקק היא כי מוסד התביעה הנגזרת אינו קיים במצב החוקי היום ביחס לעמותות, קרי כי ההסדר בחוק העמותות בהקשר זה הוא הסדר שלילי. אמנם, הדיונים הללו מתנהלים בשלב זה על-ידי גורמים אזרחיים וממשלתיים (ולא על-ידי המחוקק עצמו), אך הם מבטאים את ההקשר המשפטי שבו פועל ומתפרש החוק.
יוער כי יש לסייג את המסקנה האחרונה, ולציין כי צורך בתיקון החוק אינו מעיד בהכרח על מסקנה פרשנית ביחס למצב החוקי הקיים. שינויים בחוק עשויים להיות דקלרטיביים, או להיעשות למטרות זהירות בלבד (כדי לפרש מצב לא ברור בחוק הקיים). במצב דברים כזה, אין בהנחתו הפרשנית של המחוקק המבקש לשנות את החוק, כדי להשפיע על פרשנותו של החוק (ור' עניין לבנון, בפס' 11 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק; בית דין גבוה לצדק 6194/97 נקש נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(5) 433, בפס' 28 לפסק-דינו של השופט מ' חשין (1999)).
- עוד ניתן ללמוד על תכליתה הסובייקטיבית של החקיקה מדברי המחוקק ביחס לחקיקה עכשווית המסדירה היבטים רלוונטיים לעמותות. בהקשרים אלה, עמד המחוקק מפורשות על החשיבות שהוא מוצא באסדרה אחידה והוליסטית של הדין החל על עמותות, אף אם הדבר מביא לעיכוב של חקיקה רצויה.
כך, בדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ה"ח התשע"ו-2016 1027, עמ' 604 - נכתב (בעמ' 790 ו-800, בהם נדונו סעיפים 345כג להצעת החוק, העוסקים בהמשך תחולת הוראות מסוימות מפקודת החברות, וסעיפים 365 ו-374 להצעת החוק, העוסקים בפשיטת רגל ובהוראות המעבר לעניין ביטול פקודת החברות), כי: