ההתאחדות הוסיפה כי היא מוסמכת להטיל מסים, היטלים ואגרות על הקבוצות, בין היתר בהתאם לתקנון היסוד שלה. זאת בנוסף ומעבר לסמכויות השיוריות הנתונות להנהלת ההתאחדות כוועד העמותה. כמו כן, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק הספורט, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט"), הסמכות הבלעדית לדון בשאלה האם ההתאחדות מוסמכת להטיל חיוב על הקבוצות נתונה לבית-הדין של ההתאחדות. שלישית, ביחס לטענה כי לא ניתן לקבל מתווה המשתרע על פני תקופה של שש שנים, נטען כי ועדת התביעות לא שללה פריסה של גביית הסכומים; כי המלצתה הייתה לגבות עד 5 מיליון ש"ח, כך שפריסה של חלק מהסכום הזה אינה בעייתית; וכי החלופה שמציעים המבקשים בדבר הגשת תביעה - לא תניב להתאחדות כספים במועד מוקדם יותר.
- ביום 19.8.2020 הגישה ההתאחדות לבית-המשפט הודעה לפיה היא השלימה את החתימה על המסמכים הנדרשים מול חברת הביטוח והמשיב 4 (מפירמת רואי החשבון).
ביום 24.8.2020 הגישו המבקשים את התייחסותם לתגובת ההתאחדות מיום 14.8.2020 ולהודעתה מיום 19.8.2020. בנוגע לטענה בדבר הטלת חיוב כספי חדש על הקבוצות בסך של 3.3 מיליון ש"ח, הם ציינו כי ההתאחדות הודתה בכך כי היא לא קיבלה את הסכמת הקבוצות לתשלום הסכום. כמו כן, הטענה לפיה מדובר ב"מס" ולא בתשלום וולונטרי סותרת את הדברים שאמר עו"ד עמית פינס, היועץ המשפטי של ההתאחדות (להלן גם: "עו"ד פינס"), לחברי הנהלת ההתאחדות בישיבתה מיום 12.7.2020. מכל מקום, טענת ההתאחדות כי מדובר בחיוב כספי חדש ולא בהשבה של סכומי הנזק מעידה על כך כי אין בתשלום הכספים הללו כדי לגרוע מעילת התביעה של ההתאחדות נגד המשיבים. לשיטת המבקשים, מדובר בניסיון "לצבוע" חלק מתשלומי המסים המוטלים על חברים בהתאחדות כך שהם "יכסו" את עילת התביעה.
לעניין סמכות ההתאחדות להטיל מסים על חבריה מכוח התקנון, נטען כי התקנון קובע מסים ספציפיים שיוטלו על חברי ההתאחדות, להבדיל ממתן סמכות כללית להטיל כל מס שהוא. גם אילו הייתה סמכות כללית כזו, הרי שהיה על ההתאחדות להפעילה בהתאם לכללי המשפט המנהלי, בהיותה גוף דו-מהותי. בכל מקרה, כך נטען, האפשרות המעשית לגבות את המס החדש בנסיבות העניין מוטלת בספק.
לעניין ההסכם עם חברת הביטוח, נטען כי ההסכם קובע כתנאי להעברת התשלום לא רק את סיום הליך בקשת האישור, אלא גם סיום של כל הליך משפטי ביחס להעברות האסורות. התחייבות כזו מצד ההתאחדות שומטת את הקרקע מתחת ליכולתה לאכוף את החיוב שבכוונתה להטיל על קבוצות ליגת העל והליגה הלאומית, בסך 3.3 מיליון ש"ח. יתר על כן, ההתאחדות ויתרה, במסגרת ההסכם, על כל טענה כלפי צדדים שלישיים בקשר עם ההעברות העודפות או על כל טענה אחרת שנטענה במפורש או במשתמע בהליך זה. גם הוראה זו מגבילה את יכולה לפעול לגביית סכומים מהקבוצות הקשורים להעברות העודפות.
טענות הצדדים
טענות המבקשים
- לגישת המבקשים, הוכח כי להתאחדות נגרם נזק כתוצאה מההעברות האסורות, וזאת בין היתר בהתבסס על הודאות בעל-דין שונות. כתוצאה מההעברות הללו ומהמשבר שנגרם, היה להתאחדות קושי לפעול בהתאם למטרותיה. המבקשים הוסיפו כי ההתאחדות אינה אמורה לתמוך בקבוצות, ולכן אין בסיס לטענה לפיה לא נגרם לה נזק משום שהכספים הועברו לקבוצות הכדורגל. עוד הובהר כי ההעברות האסורות נעשו באופן לא שוויוני ומפלה על פי שיקול דעתו של המשיב 2. כן צוין כי המשיב 2 הפיק תועלת אישית מאופן החלוקה - הן מאחר שהועברו כספים עודפים רבים לקבוצת מכבי פתח תקווה שיש לו קשר הדוק עמה, הן משום שהחלוקה סייעה לו להיבחר פעם נוספת לתפקיד יו"ר ההתאחדות.
בהתייחס לגובה הנזק, נטען כי המשיבים הודו ב"זמן אמת" שסכום של לפחות 22.3 מיליון ש"ח הועבר לקבוצות ביתר. יחד עם זאת, לגישתם, סכום הנזק גבוה יותר בפועל, ועומד על 38.5 מיליון ש"ח - כפי שנקבע בדו"ח אלקלעי. המבקשים מציינים בהקשר זה כי יש להביא בחשבון גם את הסכום של 16 מיליון ש"ח, אשר אף שבהתאם להסכם בין ההתאחדות לבין הטוטו היה אמור להיכנס לקופת ההתאחדות, הוא הועבר על-ידי המשיב 2, על דעת עצמו וללא אישור הנהלת ההתאחדות, לקבוצות הליגה הלאומית.
- בהקשר זה העלו המבקשים שורת טענות: ראשית, הם דחו את הטענה כי רו"ח אלקלעי חזר בו מסכום זה בישיבת הנהלת ההתאחדות מיום 16.2.2016; שנית, נטען כי אין לקבל את המסקנה של דו"ח סול בדבר קיומו של "הסכם שבשתיקה" להעברות אלה. זאת משום שמדובר בחריגה מהמינוי שניתן לו לבצע בדיקה משפטית על בסיס ממצאי דו"ח אלקלעי, משום שקביעה זו נעשתה ללא הליך בירור עובדתי סדור, ומשום שלא ניתן לקבל ויתור על זכות תביעה בסכום כה משמעותי על בסיס הערכות לא מבוססות; שלישית, המבקשים טענו כי יש לדחות את הטענה לפיה במסגרת ההסכמה בין הטוטו לבין ההתאחדות, הסכום האמור יועד מלכתחילה לקבוצות הליגה הלאומית; ורביעית, אף אילו הייתה "הסכמה שבשתיקה" בין הטוטו לבין ההתאחדות, הרי שקיומה אינו מחליף החלטה של ההתאחדות בעניין. החלטה כזו לא התקבלה, הואיל והנהלת ההתאחדות לא ידעה על העברת הכספים לקבוצות הליגה הלאומית, ולא אישרה אותה.
המבקשים כפרו גם בטענת המשיבים לפיה יש לקזז מסכום הנזק של 22.3 מיליון ש"ח סך של 7.545 מיליון ש"ח שהועבר לליגה א'. זאת מאחר שאין בדו"ח סול הסבר משכנע למסקנה לפיה מדובר בסכום שהעברתו הייתה חוקית ושאינו קשור לכספי הטוטו ולגופי השידור.
- לגופו של עניין נטען כי ההעברה של הסכום האמור היא חלק מההעברות האסורות. כך עולה משלל המסמכים שהמשיבים ערכו ב"זמן אמת" ומפרוטוקול של ישיבת מזכירות ההתאחדות משנת 2009, המעיד על העברה לקבוצות בליגה א' באותה שנה. פרוטוקול זה לא הוצג לעו"ד סול לפני שהוא ערך את דו"ח סול.
בהתייחס לטענה שלפיה ההחלטה שהתקבלה בישיבה האמורה בדבר ההעברה לקבוצות ליגה א' מהווה אישור להעברות הכספים, טענו המבקשים כי מדובר בטענה חדשה. לשיטתם, גם לגופה אין בה ממש, שכן ההחלטה התקבלה כאשר חברי הנהלת ההתאחדות לא היו מודעים למצבה האמתי של ההתאחדות לנוכח הרישום המטעה בדו"חות הכספיים שלה.