המבקשים טענו כי תמיכת המדינה בהתאחדות בסך של 13.5 מיליון ש"ח אינה מיטיבה את הנזק נושא בקשת האישור. לגישתם, המדינה לא טענה זאת; הדבר אינו עולה בקנה אחד עם מבחני התמיכה שמכוחם הועברו הכספים; דעת הרוב בוועדת התביעות לא קיבלה עמדה זו; ולא ניתן לייחס את התמיכה דווקא לנזקים הנובעים מההעברות האסורות. זאת לאור היקף הגירעון בקופת ההתאחדות באותה עת. גם ההתאחדות לא הביאה בחשבון את ההטבה הזו כאשר היא קבעה את הסכומים שהיא מבקשת לגבות מהקבוצות, והיא לא הציגה טענה כזו בפני עו"ד סול.
עוד נטען שיש לדחות את ניסיונם של המשיבים להסתמך בהקשר זה על מכתב ממשרד התרבות והספורט. לגישתם - מכתב זה אינו קביל; הוא לא הוצג לעו"ד סול; הוא עומד בסתירה להודעת העדכון של המדינה; הוא נסתר על-ידי דובר משרד האוצר; הוא אינו נוקב במספרים; והוא אינו מעיד על "ריפוי" הנזק שנגרם להתאחדות.
- המבקשים התייחסו לוועדת התביעות ולמסקנותיה. לגישתם, יש לבחון את מסקנות הוועדה בשני שלבים - בשלב הראשון ייבחנו עצמאות הוועדה ואופן עבודתה; ובשלב השני ייבחנו מסקנותיה.
בהתייחס לעצמאות הוועדה נטען כי על ההתאחדות מוטל הנטל להוכיח כי הוועדה פעלה בתום לב, בהיעדר ניגוד עניינים, באופן עצמאי ותוך שהיא חותרת לחקר האמת.
המבקשים טענו בהקשר זה כי מועד מינויה של הוועדה ונסיבות המינוי מעוררים חשש כבד ביחס לעצמאותה של הוועדה ותום הלב במינויה. זאת, בין היתר, לאור דברים שנאמרו בדיון שנגע להקמתה, מהם עולה כי כוונת המינוי הייתה "לקבור את הפרשה". עוד נטען כי דעת הרוב בוועדה כללה מסקנות שלא נערך לגביהן דיון בנוכחותו של עו"ד מאירי, ובכלל זה ההמלצה על קיזוז סכום של 5 מיליון ש"ח מקבוצות הכדורגל, שעו"ד מאירי נחשף אליה רק כשהועברה אליו טיוטת הדו"ח.
המבקשים הוסיפו כי הוועדה לא שמעה גורמים רלוונטיים; כי היא קיבלה החלטה התואמת את הצהרת יו"ר ההתאחדות ביחס למטרת הקמתה; וכי ישנם חששות לניגוד עניינים של עו"ד טאובמן, וכן להטיה מבנית של חברי הוועדה לטובת המסקנה כי אין להגיש תביעה. כן נטען כי יש להביא בחשבון את תקרת השכר הנדיבה שנקבעה על-ידי ההתאחדות לחברי הוועדה, ואת העובדה שעו"ד טאובמן ביקש לקבל תוספת שכר מעבר לסכום זה, ולא ברור אם בקשתו נענתה.
- בהתייחס למסקנות הוועדה, נטען כי סטנדרט הביקורת השיפוטית החל ביחס אליהן הוא של "בחינה קפדנית והתערבות יתרה". זאת מאחר שהוועדה הוקמה לאחר הליך שיפוטי מלא, וכאשר התמונה המלאה כבר מצויה בפני בית-המשפט.
המבקשים טענו כי הוועדה שגתה כאשר החליטה להפחית מסכום הנזק סך של 7.5 מיליון ש"ח בניגוד לדו"ח סול ולשורה של מסמכים (ובכלל זה מסמכים בהם תיעדו המשיבים 2-4 את ההעברות האסורות). הוועדה טעתה גם במסקנתה לגבי היקף הנזק: היא העמידה את סיכויי התביעה על סכום של 5 מיליון ש"ח שלא נומק על-ידיה, היא לא כללה חישוב של הפרשי הצמדה וריבית, והיא לא כללה הערכה ביחס לגבייה העתידית.