אני מוצאת לציין עוד כי יש לבחון היטב את טענת ההתאחדות לפיה היא בחרה לפעול לפי עקרון ספורטיבי בסיסי וטבעי, ולהעדיף את קבוצת הפועל בנות עראבה לאור ההישג הספורטיבי שלהן על פני המבקשת. זאת, מאחר ועיקרון זה לא נכלל בתקנון ליגת הנשים, ואין כל הכחשה של ההתאחדות כי הרישום לליגה הלאומית אינו קשור בהישגים ספורטיביים. אדרבה, וככל שהדברים כרוכים בהישגים ספורטיביים, הרי שבאופן דומה יש לפעול ל"העברתה" של קבוצה אחרת מהליגה הלאומית לליגה הארצית. אלא, שכאמור, בשלב זה אין מעבר בין שתי הליגות על בסיס הישגים.
יובהר כי אין באמור כדי להוביל להעברת קבוצה מהליגה הלאומית לארצית, מה גם שעניין זה אף הוא אינו עולה לכאורה בקנה אחד עם התקנון.
- שנית, לכאורה מדובר בהחלטה שיש עימה פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הטיעון של המבקשת.
בית הדין ציין כי בחמש השנים שחלפו קיים נוהג לפיו התקבלה לליגה הלאומית כל קבוצה שביקשה להירשם ברם, סבר כי ההתאחדות רשאית לסטות מנוהג זה.
אף אם נקבל את העמדה לפיה מדובר בשינוי נוהג, ולא בשינוי מדיניות, הרי שיש לבחון האם המדובר בשינוי נוהג המבוסס על הצדקה עניינית. יתרה מכך. אף אם השינוי מבוסס על הצדקה עניינית, הרי שמן הראוי היה ליתן למבקשת או לכל צד שעלול להיפגע משינוי נוהג זה להשמיע את טיעוניו טרם ישונה הנוהג, ולא ניתן להתעלם מהסתמכותה של המבקשת בעניין זה על נוהג זה או מדיניות זו.
מושכלות יסוד הן כי יש להקפיד על שמירת זכויותיהם החוקתיות של מתדיינים, ובכלל זה זכות הטיעון, ולאפשר פרק זמן סביר לשימוש בזכות זו.
כאמור, המבקשת נערכה לרישום, היא ביצעה את כל ההתאמות הנדרשות לעלייתה הצפויה של הקבוצה לליגה הלאומית, לרבות קבלת השקעה כספית נרחבת, הגדלת צוות המאמנים, קליטת פיזיותרפיסט, גיוס שחקניות מקצועיות ועוד, והסתמכה על מדיניות ההתאחדות בשנים האחרונות ולא ניתנה לה כל הזדמנות לטעון בעניין שינוי הנוהג טרם התקבלה ההחלטה בעניינה.
- שלישית, לכך יש להוסיף את התנהלותה של ההתאחדות אשר מסרה את החלטתה בחלוף שלושה חודשים ממועד פנייתה של המבקשת וכחודש ימים בלבד טרם פתיחת עונת המשחקים באופן שהעמיד את המבקשת, ואת יתר הקבוצות ואת בית המשפט, בסד זמנים בלתי אפשרי ומנע ממנה היערכות מתאימה ובכלל זה פנייה מסודרת לערכאות.
החלטות מסוג זה יש לקבל תוך פרק זמן סביר אשר יאפשר לצדדים לפעול במהירות הראויה ולמנוע נזקים לצדדים נוספים.