בסיכומי טענותיה המשיבה אף הוסיפה, כי עיון בפסקי הדין בעניין סכסוך עבודה (תל אביב) 70645-11-16 איתי גרינבוים נ' בני רמת גן מחלקת הכדורסל (פורסם בנבו, 29.1.17) ותביעות בוררות (אזורי חי') 8821-09-16 משה מישאלוף נ' מועדון הכדורגל הפועל עכו (פורסם בנבו, 13.6.2017) מלמדים כי גישת בתי הדין הינה מתן סמכויות רחבות למוסדות הבוררות של איגודי הספורט נוכח אופיים הייחודי, זאת בשונה מהגישה שהוצגה בעניין עמוס.
- המבקש מנוע מלבקש ביטול פסק הבוררות מן הטעם שניתן לאחר המועד, שכן לא מסר על כך הודעה לבורר מבעוד מועד כנדרש לפי סעיף 26(ג) לחוק הבוררות. למעלה מכך, טענתו זו של המבקש הינה חסרת תום לב, שכן שהמבקש עצמו גרם לעיכובים רבים בהליך הבוררות (לא הגיש תצהירי עדות רשאית מטעמו במועדים שנקבעו לכך, הגיש את הסיכומים מטעמו באיחור, לא התייצב עם אחד מעדיו לדיון שנקבע ובכך גרם לדחיית הדיון, ולא הודיע לבורר כי הינו מוותר על זכותו להגיש סיכומי תשובה ובכך גרם לעיכוב במתן פסק הבוררות).
- כל טענות המבקש הנוגעות לחוסר סמכותו של הבורר או לכך שלא דן בעילות שהובאו בפניו הינן טענות ערעוריות קלאסיות, אשר תוקפות את פסק הבוררות גופו ואת הכרעותיו המשפטיות והעובדתיות של הבורר.
למעלה מכך - נראה כי לגרסת המבקש, סמכותו של הבורר מותנית בתוצאות הכרעתו של הבורר, ואם היה הבורר פוסק לטובתו אזי לא היה טוען המבקש כי מדובר בחוסר סמכות.
- הבורר דן והכריע בכל אחת מהסוגיות שהונחו בפניו, תוך שנימק את הכרעתו.
- לבורר הייתה סמכות לדון בעניין ההפקדות הפנסיוניות, בהיותו חלק ממערכת היחסים החוזית בין הצדדים ונוגע לסיום יחסיהם המשפטיים. הכרעת הבורר בעניין זה הייתה נכונה לאור הראיות שהוצגו והמצב המשפטי, ואף קיזוז הסכום שהמשיבה נמצאה חייבת למבקש מהסכומים ששילמה לו ביתר הינו כדין ועולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר.
- אף הדיון בתוקפו של הנספח והתשלומים הנובעים ממנו הינו בתחום סמכותו של הבורר, שכן מדובר בסוגיה חוזית מובהקת המסורה לסמכות הבורר מכוח סעיף 2(ב) לתקנון המוסד לבוררות. טענותיו של המבקש בהקשר זו הינן ערעוריות ותלויות בתוצאה. המשיבה הוסיפה, בגדר למעלה מן הצריך, כי הכרעותיו של הבורר בעניין זה היו צודקות ומתיישבות עם הדין והראיות, שכן הנספח הינו חוזה בלתי חוקי בעליל שהוסתר מעיני הרשות לבקרת תקציבים בהסכמת שני הצדדים (ואף הוסתר על ידי המבקש בתחילת הליך הבוררות, כשנמנע מלהציג את הנספח חרף בקשת המשיבה).
- גם טענות המבקש בנוגע להליך המשמעת ומניעת שכרו בשל הקנס שהוטל עליו הינן טענות ערעוריות מובהקות. סוגיית שכרו של המבקש וסוגיית השעייתו הינן חלק בלתי נפרד מהיחסים החוזיים בין הצדדים, ומצויות בתחום סמכותו של הבורר. פסיקת הבורר בעניין זה אף הייתה צודקת, לאור חומרת מעשיו של המבקש בגינן הוטל עליו הקנס, ולאור הליך המשמעת, בו ניתנה למבקש הזדמנות נאותה להתגונן.
- המבקש לא הראה בדבריו כיצד התעלמות הבורר כביכול מ"הודאת בעל דין" ומהתשלומים שביצעה המשיבה למבקש לאחר הגשת התביעה מהווה חריגה מסמכות או כל עילת ביטול אחרת. אותם תשלומים בוצעו במועדם ושולמו למבקש יחד עם יתר שחקני הקבוצה, ואין כל קשר בין תשלומם לבין הגשת התביעה.
- יש לדחות את טענת המבקש כי הבורר לא דן בטענת עוגמת הנפש שנגרמה לו כביכול, שכן הבורר דן והכריע בסוגיה זו ודחה אותה בהיעדר ראיות בעניין, וכל טענות המבקש בעניין זה הינן ערעוריות.
- פסק הבוררות אינו סותר כל חוק או הלכה של בית המשפט העליון ואף לא את הוראות התקנון, וממילא גם לו הייתה סתירה שכזו לא היה בכך כדי לפסול את פסק הבוררות, שכן הלכה היא כי טעות בפסק בוררות אינה מהווה עילה לביטולו. פסק הבוררות מבוסס על חומר הראיות והמצב המשפטי הקיים, וממילא גם אם נפלו פגמים בפסק הבוררות אין בהם להוות עילת ביטול לפי סעיפים 24(9) ו-(10) לחוק הבוררות, השמורים למקרים קיצוניים ונדירים.
- גם לו היה המבקש מצליח להוכיח כי מתקיימת עילת ביטול כלשהי, אין מקום לבטל את פסק הבוררות שכן לא נגרם למבקש עיוות דין. זאת בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הבוררות, ולהלכה לפיה בית משפט מוסמך לאשר פסק בוררות על אף קיומה של עילת ביטול אם לא נגרם עיוות דין, וזאת גם כאשר מדובר בנושאים שבורר אינו יכול לדון בהם מעצם מהותם.
דיון והכרעה -
- כבר בראשית הדברים נעיר, כי מקריאת טענות המבקש כפי שפורטו בבקשה, וכפי שחזר עליהן בסיכומי טענותיו, נוצר הרושם הברור כי ענייננו בערעור על מסקנות הבורר ותוצאות פסק הבוררות, ולא בבקשה לביטול פסק בוררות על פי עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. המבקש האריך דברים אודות הרובד העובדתי, כאשר הוא מרחיב בעיקר לעניין נסיבות חתימת הנספח וכוונות הצדדים, האירועים שקדמו להליך המשמעת ונכונות תוצאתו, וניסיונותיה של המשיבה לגרום לו לעזוב את הקבוצה כביכול, וכן הרחיב בטענות לגבי הפרשנות המשפטית שיש לתת לאותם אירועים. כמו כן, עמד המבקש על קיום הליך הוכחות מלא הכולל חקירת עדים, כאשר גם בחקירתו של העד מטעם המשיבה התמקד ב"כ המבקש בסוגיות עובדתיות באשר להתחייבות הקבוצה להשיב למבקש סכום של 25,000 ₪ ששילם לקבוצת מכבי תל-אביב, לנסיבות חתימת הנספח ואי-העברתו לאישור הרשות לבקרת תקציבים, אי-הפקדת ואי-שחרור כספי הפנסיה למבקש, ונסיבות הליך המשמעת והטלת הקנס על המבקש.
אף מעדותו של המבקש עצמו עולה כי עיקר בקשתו נוגעת לתוצאות פסק הבוררות, ולא לתקינות הליך הבוררות: