מצאנו להדגיש בעניין זה, כי עצם הזכות לשכר לא הייתה במחלוקת, וקביעת הבורר התייחסה לזכות הקיזוז מכוח הליך המשמעת בלבד. כמו כן, יש להדגיש כי מדובר בשכר שעלה פי כמה וכמה על שכר המינימום, וכי מנגד קבע הבורר כי שולם למבקש ביתר סכום של 6,147 ₪ (8,469-2,322).
- אם כן, על סמך מכלול הדברים האמורים לעיל ומשלא נגרם עיוות דין המצדיק התערבותנו, מסקנתו היא כי יש לדחות את כלל טענותיו של המבקש לביטול פסק הבוררות על סמך העילה של חוסר סמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות.
ביטול פסק הבוררות מן הטעם שניתן לאחר המועד - סעיף 24(8) לחוק הבוררות
- באשר לטענת המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות כולו מן הטעם שניתן לאחר חלוף הזמן הקצוב למתן פסק בוררות על פי חוק הבוררות, אף דינה להידחות, משאינה עומדת בדרישות הדין, ואף נגועה בחוסר תום לב.
- סעיף 26(ג) לחוק הבוררות קובע כי:
"לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו".
- דרישת הכתב בהקשר זה אינה דרישה פרוצדורלית גרידא, ונועדה אף היא למנוע מצבים בהם בעל דין יעשה שימוש לרעה בעילת הביטול על מנת להביא לביטול פסק בוררות שתוצאותיו אינן לרוחו. על כן, נדרש בעל הדין להוכיח כי גורם הזמן היה בעל חשיבות עבורו בזמן אמת, על ידי מתן הודעה בכתב לבורר. בעל דין שהמשיך לקחת חלק בהליך הבוררות אחרי חלוף המועד לנתינתו, מבלי שהביע טרוניה על הימשכות ההליכים, ייחשב כמי שהביע הסכמתו להארכת הליך הבוררות [ר' רשות ערעור אזרחי 10673/02 גיורא מלר עבודות בנין בערעור מיסים נ' יעל כהן (פורסם בנבו, 6.1.2005); אוטולנגי, עמ' 1082].
- המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי מסר לבורר עובר למתן פסק הבוררות הודעה בכתב לפיה הוא שומר על זכותו להעלות טענה זו, או כי הביע טרוניה על הימשכות ההליכים באופן אחר, וכל טענתו ביחס לעילת ביטול זו נטענה בסתמיות וללא הנמקה.
עוד יוער, כי אף טענה זו מעוררת ספקות כבדים באשר לתום ליבו של המבקש, שלא סתר את טענות המשיבה כי היה אחראי בעצמו לחלק ניכר מהעיכוב במועד מסירת פסק הבוררות.
על כן, דין טענה זו להידחות.
ביטול פסק הבוררות מן הטעם שהבורר לא דן בכלל העניינים שנמסרו להכרעתו - סעיף 24(5) לחוק הבוררות
- תחת הכותרת של עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק הבוררות, טען המבקש כי הבורר לא דן, או לכל הפחות "לא דן כדבעי", בטענותיו לעניין עוגמת הנפש והנזק המקצועי שנגרמו לו על ידי המשיבה, ולא דן, או לכל הפחות "לא נתן משקל מספיק", ל"הודאת" המשיבה (ששילמה למבקש מענק בגין 4 נקודות ליגה ומענק הישארות רק לאחר שהגיש את תביעתו למוסד הבוררות) ולא חייב את המשיבה בהוצאות לדוגמא ושכר טרחה.
- מעיון בפסק הבוררות התרשמנו כי הבורר נתן דעתו ודן בכל העניינים שהונחו בפניו, גם אם לא לשביעות רצונו של המבקש. אמנם ישנם עניינים בהם הסתפק הבורר בהנמקה תמציתית בלבד, למשל לעניין עוגמת הנפש והנזק המקצועי להם טען המבקש, אולם לא מצאנו כי יש בכך די כדי לבטל את פסק הבוררות, במיוחד כשהסיבה לתמציתיות דבריו של הבורר הייתה היעדר פירוט, הנמקה או הצגת ראיות על ידי המבקש, על אף שניתנו לו מלוא ההזדמנויות לכך.
- באשר לטענות המבקש בכל הנוגע לחיוב המשיבה בהוצאות ושכר טרחה, ברי כי אין זה מקומו של בית הדין להתערב בשיקולי הבורר בכל הנוגע לפסיקת הוצאות בהליך שהתנהל בפניו.
- על כן, גם דין טענות אלה להידחות.
ביטול פסק הבוררות מן הטעם שתכנו מנוגד לתקנת הציבור ומן הטעם שקיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור - סעיפים 24(9)-(10) לחוק הבוררות
- באשר לטענות המבקש כי יש להורות על ביטול פסק הבוררות מכוח סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, מצאנו כי טענות אלו נטענו בעלמא, כשהנימוק היחידי שסיפק המבקש הוא הצטברות כלל טענותיו שנדונו לעיל ונסיבות המקרה, וכן היות פסיקת הבורר מנוגדת כביכול להלכות של בית המשפט, אותן לא טרח המבקש לפרט.
- הלכה היא כי השימוש בעילות הביטול המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) יעשה במשורה, וכי עילות אלו שמורות למקרים קיצוניים ויוצאי דופן.
כך למשל, לגבי ביטול פסק בוררות מן הטעם שנוגד את תקנת הציבור, לפי סעיף 24(9), נקבע כי "סמכות הביטול מכוח עילה זו תופעל, בעיקרה, מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר" [דיון נוסף אזרחי 9563/03 יוסף כדורי נ' נעים כליף (גולן) (פורסם בנבו, 01.04.2004)].