כמו כן, קובע סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה כי:
"שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור."
- על סמך הוראות אלו ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין, לעבודה נפסקה ההלכה כי עת מדובר במחלוקת הנוגעת לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, הרי שבית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לדון בהן. על כן, זכויות קוגנטיות עליהן אין הצדדים רשאים להתנות או לוותר הינן בגדר עניינים שלא ניתן למסור לבוררות:
"הלכה היא, כי סכסוך הנוגע לזכויות עובד על-פי חוקי המגן אינו יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע, כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". זכויות המגן זכו להגנה קוגנטית מאת המחוקק על יסוד מדיניות סוציאלית המכוונת להגן על העובד, וברי כי אין להסכים עליהן ולשנותן, שאם לא כן - לא יוגן העובד מפני לחץ וניצול, וההגנה עליו תסוכל. בהתאם לכך נפסק, כי אין למסור להכרעת בורר מחלוקות הנוגעות לזכויות קוגנטיות של עובד ואף לא לתנאים המוקדמים לזכאות להן."
[בית דין גבוה לצדק 2852/16 מעונות ילדים בישראל - קרית הילד עמותה רשומה - בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (11.5.16); ראו גם עניין ספיר ובית דין גבוה לצדק דיין]
- אולם, ברי כי לא כל זכות שמקורה בעצם קיומם של יחסי עבודה מהווה זכות קוגנטית עליה אין הצדדים רשאים להתנות, ובהתאם לכלל ברישא לסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, אנו סבורים כי יש לבכר פרשנות המעניקה תוקף לפסיקה מנומקת שניתנה על ידי בורר בהסכמת הצדדים.
בפרט בענייננו, מקובלת עלינו הגישה לפיה יש לנקוט פרשנות מרחיבה המעניקה תוקף מירבי ככל הניתן לפסק בוררות שניתן על ידי מוסדות הבוררות של איגודי הספורט, שהינם בעלי הידע והמומחיות הנדרשים בתחום זה [רשות ערעור אזרחי 2186/12 משה עמר - מאור מליקסון [פורסם בנבו] (20.5.13)]. לעניין ייחודיותו של תחום הספורט ומעמדו של מוסד הבוררות בתחום זה ראו גם פסק דינה המקיף של כבוד השופטת (בדימוס) יפית זלמנוביץ-גיסין בסכסוך עבודה (תל אביב) 70645-11-16 איתי גרינבוים - בני רמת גן מחלקת הכדורסל [פורסם בנבו] (29.1.17)].