במתחם הסבירות ואם נעשו כל הבדיקות והבירורים ונשקלו השיקולים הרלבנטיים לצורך קבלת ההחלטה, ואם היא מנומקת כהלכה.
- סיכומו של דבר, ולו תישמע דעתי, אציע להחיל כללים של ביקורת מינהלית גם במסגרת בחינת התקיימות תנאי החסינות של עובד הרשות הציבורית, כאמור בסעיף 7ג לפקודת הנזיקין.
למצער, וככל שדעתי לא תישמע, אני מצטרף לעמדתה של חברתי השופטת חיות בפסקה 37 לפסק דינה, כי למרות שהמבקש הוא הרשות הציבורית או עובד הציבור, הרי שהנטל הוא על התובע להראות מדוע אין להכיר בכך שנתקיימו תנאי החסינות.
| שופט |
השופט ח' מלצר:
- אני מצטרף בהסכמה לפסק דינה הראשוני והממצה של חברתי, השופטת א' חיות, לרבות לגבי עמדתה ביחס לדרך הראויה לבחינת התקיימות תנאי החסינות הנטענת של עובד הרשות הציבורית. חברי, השופט י' עמית, מבטא למעשה בגישתו החולקת בנקודה אחרונה זו את מה שמתחייב, לדעתו, מהדין, או מהמשפט הרצוי (ואפילו בסוגיית המשפט הרצוי, יש, להשקפתי, פנים לכאן ולכאן); יחד עם זאת תפיסת חברי איננה נותנת תוקף מלא, להבנתי, להוראות החוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10), התשס"ה-2005 (להלן - החוק). באלה ניתן למצוא שוני בין ההתייחסות שעל בית המשפט להעניק להודעת הכרה בחסינות, שניתנת מטעם המדינה בתובענה שהוגשה כנגד עובד המדינה (סעיף 7ב' לחוק) לבין הטיפול השיפוטי שאמור להערך בבקשה לחסינות בתובענה שהוגשה כנגד עובד הרשות הציבורית (סעיף 7ג' לחוק). בו בזמן שבתובענה כנגד עובד המדינה - בית המשפט מתבקש לבקר את הודעת המדינה בדבר קיומה של חסינות לגבי מעשה העובד לפי סעיף 7א לחוק (מעשה, לרבות מחדל - ראו: סעיף 7 לחוק), הרי שבתובענה כנגד עובד הרשות הציבורית - בית המשפט נדרש לבחון את בקשת הרשות הציבורית, או העובד בה, ולקבוע אם מתקיימים לגבי מעשה העובד תנאי החסינות לפי סעיף 7א' לחוק.
- הנני סבור כי במשפט המצוי לשוני הנ"ל שבהוראות החוק הקיים - מספר משמעויות (ולכן אינני מקבל גם את ההשקפה שבוטאה בשמו של היועתיק פלילי - הארכת מועד להישפט בנושא);
אלה יפורטו להלן:
(א) ההחלטה המינהלית הגלומה בהודעת ההכרה של המדינה (הניתנת ע"י היועץ המשפטי לממשלה, או באמצעות מי שהוסמך לכך על ידו, כאמור בתקנה 5 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006) - נבדקת על דרך של ביקורת שיפוטית על מעשי המינהל בהתאם לכללי המשפט המינהלי (אף כי במקרים כאלה עשוי הפיקוח של בית המשפט להשתרע על תחום רחב יותר מאשר התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק, בדונו בעתירה לצו בירור - עיינו: שלמה לוין, עתירה לבית דין גבוה לצדק בהלך תקיפה ערעורי, משפטים ג' 15, 21, (1971)). מאידך גיסא בקשת הרשות הציבורית, או עובד הרשות הציבורית כי בית המשפט יקבע שמתקיימים לגבי מעשה העובד תנאי החסינות לפי סעיף 7א' לחוק - נדונה על ידי בית המשפט לא בסמכותו המבקרת, אלא בסמכותו המקורית, שהיא מקיפה בהרבה. אנלוגיה מסוימת ניתן ללמוד מהפרשה שנדונה בפסק הדין ב-א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה נ' חבר הכנסת טיבי, פ"ד נז(4) 1 (2003), בגדרו הסביר הנשיא א. ברק את ההבדל בין שני סוגי סמכויות שכאלו (שם היה מדובר בשוני שבין תפקידו של בית המשפט העליון לדון בערעור בחירות על החלטה של ועדת הבחירות המרכזית כי רשימת מועמדים רשאית להשתתף בבחירות לכנסת, או מנועה מכך, לבין תפקידו של בית המשפט העליון באישור החלטה של ועדת הבחירות המרכזית למנוע מועמד לכנסת מלהשתתף בבחירות). וכך נוסחה ההלכה בהקשר זה: