הנני סבורה כי מתוך קביעת בית המשפט העליון בעניין מרטין , כפי שהובאה לעיל, ניתן לחלץ את הכלל ולפיו יש להבחין בין הסבר באשר למהות העסקה והסיכונים הכרוכים בה - הסבר אשר על פניו יצא הבנק חובתו מקום בו יסתמך הוא על אישור עורך דין, לבין קיום חובות גילוי באשר לפרטים מהותיים המצויים בידיעת הבנק- בעניין מרטין - גובה החוב ואשר אינם בידיעת עורך הדין המאשר - אשר הבנק לא יצא חובתו ככל שלא יגלה מיוזמתו ללווה. ודוקו - כפי שהובהר לעיל, בית המשפט העליון הוסיף וקבע באותו העניין כי ככל שלממשכן ידיעה באשר לגובה חוב זה, שטר המשכון יעמוד בתוקפו והעדר גילוי אקטיבי מטעם הבנק לא ישלול זאת. אציין כי בדומה לכך, נקבע בת"א (מחוזי חי') 21069-10-20 מאיר ורדי נ' שותפות קוואליטי קרדיט פאנד (28.07.2022) - כי גם במקרים בהם יכול המלווה להסתמך על הסברי עורך הדין בנוגע למהות המשפטית של המסמך, הרי שאין בהסבר אשר ניתן על ידי עורך דין כדי להקטין מחובת הגילוי החלה על המלווה בנוגע לנתוני ההלוואה המפורטים בסעיף 3 לחוק אשראי הוגן - נתונים המצויים בידי המלווה ולא בידי עורך הדין. קרי גם באותו העניין הפריד בית המשפט בין הסברים באשר למהותו המשפטית של המסמך והסיכונים הכרוכים בו - אשר בהקשר אליהם רשאי נותן ההלוואה להסתמך על אישור עורך דין, לבין חובות גילוי ספציפיות המוטלות על הלווה באשר לנתונים המצויים בידיעתו - כגון נתוני ההלוואה - שאז חובת הגילוי חלה באופן ישיר על המלווה והוא אינו יוצא ידי חובתו באשר לגילוי באישור עורך דין חיצוני.
- עוד יש להוסיף ולציין, כי בעניין מרטין - נקבע כי הואיל והבנק הפר את חובת הגילוי באשר לגובה החוב נכון למועד חתימת המשכון, לא יעמוד שטר המשכון בתוקפו. קביעתו זו סייג בית המשפט העליון באשר לרכיב חוב אחד - חלק מההלוואה אשר ניטלה מהבנק אשר שימש לשם כיסוי משכנתא קודמת עליה ידעה המשיבה. אשר לחלק זה נקבע על ידי בית המשפט העליון בסעיף 49 לפסק הדין: "לדעתי אין לפטור את המשיבה מאותו חלק של המשכנתא שהוא הסכום שהועבר לבנק איגוד לפרעון משכנתא קודמת, עליה ידעה המשיבה. התעלמות משטר המשכנתא כליל פירושה שהבנק לא יוכל לפרוע גם את החוב כלפיו שנוצר עקב פירעון חוב שהיה לבני הזוג בבנק אגוד. תוצאה זו שקולה לעשיית עושר ולא במשפט של המשיבה על חשבון הבנק, שכן המשיבה יוצאת פטורה מפירעון המשכנתא מחד גיסא והמקרקעין אינם משועבדים למערער מאידך גיסא."
- לסוגיה דומה נדרש בית המשפט העליון בעניין גילמן (ע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008) (לעיל ולהלן: "עניין גילמן"), באותו המקרה, טענה המשיבה כי הבנק אינו יוצא ידי החובות המוטלות עליו מכוח חוק החוזים, מכוח סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, ומכוח חוק הערבות, התשכ"ז-1967 - אלא לאחר שדאג ליידע ולגלות את מלוא הנתונים והפרטים לממשכן, וזאת באופן ישיר. בכלל כך, נטען כי הבנק אינו יוצא ידי חובות אלה, תוך הסתמכות על אישור חתימת שטר המשכנתא ונסיבות החתימה, על ידי עורך דין מטעמו של הממשכן. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון, אשר פתח ואזכר את החזקה ולפיה חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. נקבע כי: "חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר הינו במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא" (שם. בסעיף 5 לפסק הדין). עוד הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי :"על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה" (שם.).
באותו העניין נקבע כי לא זו בלבד שהמערערת לא סתרה את החזקה האמורה אלא שעל פי ממצאי העובדה הייתה המערערת מודעת היטב לתוכן מסמך השיעבוד, למשמעותו ולתוצאותיו האפשריות. כך, פורט כי :