"כב' הש' ביבי: יש פה עו"ד מלמן שאימת את החתימה שלך, את זוכרת איפה הוא נמצא?
העדה, גב' פלדמן: אם יזכירו לי אולי אני אזכור, אני לא זוכרת.
כב' הש' ביבי: את לא זוכרת בכלל את המעמד הזה.
העדה, גב' פלדמן: לא זוכרת את המעמד הזה.
כב' הש' ביבי: אז אולי כן הסביר לך.
העדה, גב' פלדמן: אם הוא היה מסביר לי, אבל אני לא זוכרת,
כב' הש' ביבי: את לא זוכרת אותו בכלל, אז דווקא את ההסבר היית זוכרת או לא זוכרת?
העדה, גב' פלדמן: הייתי בתקופה עמוסה מטורפת של החיים עם ילד מונשם, אני באמת, חוץ מבעיות בריאות שזה, לא התעסקתי בכלום."
אציין כי עדותה זו של התובעת ולפיה אין היא זוכרת את מעמד החתימה הנוסף, אשר נשמעה לראשונה במסגרת חקירתה הנגדית ומהווה על פניו גרסה כבושה, אף תמוהה בהינתן שהתובעת עצמה צירפה לכתב התביעה והתצהיר מטעמה את הנספחים עליהם חתמה לרבות אלו אשר אליהם צורפו אישורי עורכי הדין האחרים לבד מעורך דין וינדר. קרי על פניו הייתה מודעת לחתימותיה הנוספות ולמרות זאת, לא מצאה התובעת לפרט, בתצהירה - קרי בעדותה הראשית, באיזה נסיבות נחתמו מסמכים אלו.
הנה כי כן, גם ככל שהתובעת העלתה ספק באשר להסברים אשר קיבלה עובר לחתימה על הסכם ההלוואה בפני עו"ד וינדר (ודוקו - כפי שיפורט להלן אינני סבורה כי דבר קיומו ספק כאמור הוכח) - ממילא לא הציגה התובעת כל גירסה באשר לחתימותיה במועדים הנוספים בהם חתמה על הנספחים להסכם ההלוואה, שטר משכנתא נוסף והסדרי החוב. אשר לאלו, הנני מוצאת להוסיף ולהדגיש כי - בכל אחד מהנספחים והסדרי החוב, מפורטת כל השתלשלות ההלוואה קודם לחתימה על אותו נספח - קרי יש בו את כל הנתונים המלמדים על ההלוואה מתחילתה ועד לאותו מועד. עוד יצוין כפי שכבר ציינתי לעיל - בהסדר החוב האחרון עליו חתמה התובעת אף קיים פירוט באשר למימוש הדירה בה מחזיק גולדברג וכן, הובהר (תוך שהאמור הודגש) כי אין במימוש דירת גולדברג כדי לגרוע מזכותה של הנתבעת למימוש דירתם של התובעת ובעלה.
לאור כל אלו הרי שעל פניו, לא שללה התובעת את החזקה הנובעת מחתימותיה על הסכם ההלוואה, כמו גם על שטר המשכנתא הנוסף וכן הנספחים וההסדרים בהמשך להסכם ההלוואה - ובהתאם לה - מוחזקת התובעת כמי שחתמה על המסמכים לאור הסכמתה. עוד על פניו, בנסיבות אלו, התובעת אינה יכולה להישמע בטענות הטעיה המושמעות על ידה.
- מבלי לגרוע מקביעתי ולפיה התובעת מנועה מלטעון כנגד חתימתה - הנני סבורה כי ממילא מתוך הראיות עלה שהתובעת הבינה את מהות עסקת ההלוואה, את מהות משכון זכויותיה בדירתה, את ההגנות המוקנות לה על פי הדין ומשמעות ויתורה עליהן ואולם - הואיל וסמכה על בעלה (ודוקו - לא בעיניים עצומות אלא בעיניים פקוחות לרווחה) - נטלה על עצמה מדעת סיכונים אלו.
אפתח בקביעתי ולפיה התובעת הבינה את מהות העסקה והסיכונים הכרוכים בה. קביעתי זו מושתתת ראשית על התרשמותי הישירה מהתובעת אשר - בניגוד לתדמית אשר היא מנסה לשוות לעצמה בהליך - התרשמתי כי מדובר באשה אינטליגנטית (אשר בעברה שימשה כמורה - ראו עמוד 70 שורה 10), רהוטה ואשר עולם העסקים ובפרט עסקאות המקרקעין - אינו זר לה.