כך וראשית, חיזוק להבנתה של התובעת בדבר מהות ההלוואה והסיכונים בה, נמצא - בעדותה של התובעת הנסבה על הלוואה קודמת אשר נטלו בני הזוג - המשכנתא מבנק לאומי. אשר למשכנתא זו, זכרה התובעת את נסיבות חתימתה ובכלל כך, העידה מפורשות כי עת נטלה את ההלוואה - אשר כבטוחה לה שימשה הדירה נשוא הדיון - הוסברו לה על ידי בנק לאומי מהות הבטוחה וסיכוניה. כך בעמוד 106 שורות 20-23 העידה התובעת:
"עו"ד גילר: אבל איך זה קורה בבנק, גברתי? מגיעים לבנק לחתום על מסמכי משכנתא, אני במקרה לא מזמן חתמתי על מסמכי משכנתא, 200 עמודים, איך זה קורה בבנק? כשאת היית בבנק לאומי,
העדה, גב' פלדמן: הם יושבים איתך ומסבירים לך ואז מחתימים."
(ראו בדומה גם עדותה בעמוד 71 בשורות 16-19)
אציין כי כאשר נשאלה התובעת האם היא יודעת שגם ככל שלא הייתה עומדת בפירעון המשכנתא לבנק לאומי, יכל הבנק לפנותה מדירת המגורים שלה ולממשה - שללה אפשרות זו וטענה כי בנסיבות בהן לא הייתה עומדת בהחזרים השוטפים, הייתה סופגת ריבית עודפת ורק ככל שהייתה מבקשת למכור את דירתה, הייתה נאלצת להשיב לבנק את יתרת הסילוק של המשכנתא. אלא שטענותיה אלו האחרונות של התובעת לא הוכחו ויתרה מכך, הן עומדות בסתירה למהותה של בטוחת המשכנתא - שתכליתה היא אפשרות למימוש הדירה, במקרה של הפרת החובה להשבת ההלוואה. בהקשר לכך, יש להדגיש כי התובעת בחרה שלא להציג בפני בית המשפט את מסמכי המשכנתא של בנק לאומי, על מנת לתמוך בטענותיה ולפיהן מדובר לכאורה במשכנתא אשר תנאיה ייחודיים כפי שנטענו על ידי התובעת ובהתאם להם לא ניתן לממש את השעבוד על הדירה על דרך מכירתה ופינוי התובעת ממנה. מחדלה זה של התובעת מלמד חזקה ראייתית כנגד גרסתה ומשכך, אין זאת אלא שתנאי המשכנתא לבנק לאומי היו אלו הנהוגים בשוק או דומים לאלו אשר נקבעו על ידי הנתבעת.
פועל יוצא מכל האמור והמתואר הוא - שהתובעת אינה מי שזו הפעם הראשונה בה היא נוטלת הלוואה אשר כבטוחה לה ממושכנת דירת המגורים שלה, אלא מדובר במי שכבר נטלה הלוואה כאמור בעבר והעידה כי בזמן שנטלה הלוואה כאמור ניתנו לה כל ההסברים בדבר מהות ההלוואה והסיכונים הכרוכים בה על ידי בנק לאומי - משכך, אין זאת אלא שמדובר בתובעת אשר מלכתחילה יודעת אל נכון את מהות הלוואה המובטחת במשכנתא והסיכונים הכרוכים בה.
- לכך יש להוסיף כי את הדירה נשוא הדיון בנה בעלה של התובעת - פלדמן - במסגרת עסקת תמ"א בה רכש גג של בניין, תכנן ובנה עליו חמש דירות מגורים וביניהן שתי דירות אשר נותרו בבעלות בני הזוג - הדירה נשוא הדיון והדירה המוחזקת על ידי גולדברג (ראו לעניין זה עדותה של התובעת כפי שתפורט להלן בסעיף 96 לפסק הדין). תוך כדי הוצאתו לפועל של הפרויקט, נמכרו שלוש מבין הדירות אשר נבנו על ידי בעלה של התובעת והואיל והמקרקעין עליהם נבנו דירות אלו (הגג) היו בבעלותם המשותפת של בני הזוג - היה על התובעת לחתום על מסמכים רבים הקשורים במכירת דירות אלו ובכלל כך - הסכמי מכר, בקשות לרישום הערות אזהרה וכן, שטרי משכנתא אשר נטלו הרוכשים. (ראו לעניין זה גם עדותו של עו"ד וינדר בעמוד שורות 11-14).
יתרה מכך, כפי שנטען על ידי הנתבעת - במסגרת ההליך אשר התנהל על ידי גולדברג, הביעה התובעת עמדה פוזיטיבית ובהתאם לה אמנם נכרת הסכם בינה ובעלה לבין גולדברג, במסגרתו נמכרו הזכויות בדירה המוחזקת על ידי גולדברג לגולדברג - קרי גילתה בקיאות לכאורה בעסקה זו (זאת הגם שלגופם של דברים טענות אלו נדחו על ידי) ולא טענה כי אינה יודעת דבר או שאינה בקיאה בעסקה- כפי שהיא טוענת בהליך כאן.