ומהכלל המשפטי למקרה דנן - בו אין חולק כי הנתבעת גילתה לתובעת את כל הנתונים הקשורים בהלוואה בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק אשראי הוגן. הטענה היחידה אשר מעלה התובעת בדבר חובת גילוי המוטלת על הנתבעת - ואף זאת במשתמע - קשורה לידיעת הנתבעת בדבר הסתבכותו הכלכלית של פלדמן, עובדה אשר לגישת התובעת היה בה כדי ללמד את הנתבעת בזמן אמת כי פלדמן לא יוכל לעמוד בהחזר ההלוואה אשר נטל. אלא שטענה זו לא הוכחה על ידי התובעת, ההיפך - הראיות אשר הוצגו לימדו כי אין בה ממש. אשר לכך- מתוך עדותו של פלדמן, כפי שהובאה לעיל בסעיף 98, בעת שנטל פלדמן את ההלוואות, הוא האמין ביכולתו להשיב את ההלוואות. עוד הוסיף פלדמן ואישר (בעדותו בעמוד 127 לפרוטוקול), כי הגיש תצהיר לנאמנה בתיק פשיטת הרגל שלו (צורף כעמוד 335 לתצהירי הנתבעת) ובו הצהיר כי ההסתבכות הכלכלית שלו התחילה בשנת 2021 - זאת שעה שאת ההלוואה הראשונה מהנתבעת נטל פלדמן בשנת 2017. עוד הדגיש פלדמן כי בתקופה שבה נטל את ההלוואה הוא לא היה מסובך אלא:
"אבל פה אני מסביר על מה שהיה לחץ של הפרויקט שהלך רגע לפני הבנייה, לפני, זה היה לפני שהתחלתי את הבנייה, לא היה הסתבכות, אם היה הסתבכות לא הייתי בכלל מתחיל לבנות, יכולתי לבנות פרויקט ענק עם 29 דירות חדשות, 28 קיימות, זה לא היה שזה בהסתבכות, היה לחץ קשה שבאמת לקדם, באמת זה דחף את זה קדימה, אבל אחר כך היה הסתבכות כלכלית, אבל זה לא, זה שני דברים אחרים." (שם בשורות 19-26)
נוסף על כך, העיד פדלמן מפורשות כי בנק הפועלים הגדיל את מסגרת האשראי לפרויקט שבנה פלדמן, במועדים הרלוונטיים בשלושה מיליון ₪ (ראו עדותו בעמדו 130 שורות 8-15).
זאת אף זאת - הנתבעת טענה - והתובעת לא חלקה על כך ואף לא הציגה ראיות הסותרות את הראיות אשר הוצגו על ידי הנתבעת, כי חברת בונים ומוגנים הייתה זו אשר נשאה בהחזרים השוטפים בגין ההלוואה בסך העומד על 1,954,497 ₪ בתוספת מע"מ - עובדה אשר אף היא תומכת ביכולותיה הכלכליות של חברה זו לאותו מועד.
עוד הוסיפה התובעת וטענה - בהקשר לאישור עורך דין חיצוני את חתימתה במקרה דנן כי - הנתבעת בכוונת מכוון - ביקשה שהתובעת לא תגיע לחתום במשרדיה והפנתה אותה לחתום בפני עורך דין חיצוני. הואיל והנתבעת ידעה כי במעמד החתימה, יהא על הנתבעת להסביר לתובעת את מהות ההלוואה שהיא חתמה עליה וסיכוניה (ראו לדוגמה טענתה של התובעת בעמוד 95 לפרוטוקול). לטענת התובעת נסיבות אלו תומכות בטענתה ולפיה במקרה דנן, התנהלות הנתבעת - בניסיונה להתנער מאחריותה תוך הסתמכות על אישור עורך דין חיצוני - היא חסרת תום לב ואין לקבלה. טענתה זו של התובעת, אינני מוצאת לקבל ראשית, הואיל והיא אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר. כך, ככל שאמנם כגישת התובעת - הנתבעת ביקשה להטעות את התובעת - מדוע הפנתה הנתבעת את התובעת לחתימה בפני עורך דין חיצוני, אשר לנתבעת אין כל שליטה עליו ואשר יכול להזהיר את התובעת מפני הסיכונים בעסקה?! האם יכלה הנתבעת לחזות כי עורך דין זה לא ימלא תפקידו כראוי ולא יבהיר לתובעת את הסיכונים הכרוכים בעסקה?! האם ככל שזו הייתה "מזימתה" של הנתבעת, הייתה הנתבעת לוקחת סיכון על ידי הפנייה לעורך דין חיצוני כאמור?! על כל שאלות אלו התשובה ברורה - ברי שלא. יתרה מכך, טענת התובעת נשללה ממילא מניה וביה בעדות פלדמן - בעלה, אשר העיד כי הסיבה בעטיה הנתבעת ביקשה שהלווים יחתמו בפני עורך דין מטעמה היא שהם לא יתכחשו בעתיד לחתימותיהם (ראו עדותו בעמוד 111 שורות 30-33) - קרי בדיוק הפוך מטענותיה של התובעת. עוד העיד עד זה כי סביר שהוא הסביר זאת גם לאשתו - לתובעת (ראו עדותו בעמוד 112 שורות 1-10).