לאור כל האמור, בנסיבות כפי שפורטו ובהתאם להלכה הפסוקה, הנני קובעת כי הנתבעת רשאית להסתמך על אישור עורכי הדין אשר בפניהם חתמו התובעת ובעלה ולפיו הוסברו להם תנאי העסקה ומהותה. לאור קביעתי זו, הרי שממילא -אין כל רלוונטיות לטענות התובעת ולפיהן עורך הדין וינדר כשל בתפקידו ולא הסביר לה נכונה את מהות העסקה ואת הסיכונים הכרוכים בה. זאת בהינתן שככל שאמנם כך, יכול שיש בטענות אלו כדי להקים טענות של התובעת כלפי עורך הדין ואולם, אין בכך שבעל מקצוע אשר בחרה התובעת התרשל, כדי להקים לה טענת הגנה כלפי הנתבעת, משנקבע כי הנתבעת רשאית להסתמך על אישורו. האמור חל ביתר שאת בשים לב לכך - שכפי שפורט לעיל - ממילא טענות התובעת הועלו רק כנגד עורך דין וינדר ורק באשר למעמד החתימה על הסכם ההלוואה הראשון ולא כלפי עורכי הדין האחרים וכלפי המועדים הנוספים בהם חתמה התובעת. משכך ובהינתן שממילא בכל נספחי ההלוואה צויינה כל השתלשלותה עד כה- ממילא וגם ככל שהייתה צומחת לתובעת טענה הגנה כלשהי המבוססת על רשלנות עורך הדין אשר אימת חתימתה והסביר לה את פרטי ההלוואה - לא היה מקום להקים הגנה כאמור כאן, שעה שהתובעת לא השמיעה כל טענה כלפי עורכי הדין לבד מטענה הנסבה על חתימתה במעמד ההחתמה הראשון.
- הנני סבורה כי תימוכין נוסף לאפשרות הנתבעת להסתמך במקרה דנן על אישור ואימות עורך דין - מצוי בכך שבמקרה דנן - בשונה ממקרים אחרים "בהם נדלקה נורת אזהרה" באשר לזהות האינטרסים בין הלווה לבין החותם הנוסף - במקרה דנן, אינני סבורה כי ניתן לומר שהיה על הנתבעת לדעת על ניגוד אינטרסים כביכול בין התובעת לבין בעלה. זאת ראש וראשונה הואיל וכפי שפורט לעיל, הנני סבורה כי לא היה כל ניגוד עניינים בין התובעת לבין בעלה- ההיפך, התובעת האמינה בבעלה וביכולותיו. יתרה מכך, חלק גדול מכספי ההלוואה הועברו בפועל לחשבונות משותפים של בני הזוג ולא לחשבון חברת בונים ומוגנים. העברות אלו נתמכו במסמכים אשר הוצגו על ידי הנתבעת (כמפורט בסעיף לעיל לפסק הדין). נוסף על כך אישרה התובעת כי הכספים אמנם עברו לחשבון ואולם, באותה נשימה טענה כי ההעברה לחשבון הייתה רק כ"צינור בתור הון אישי של בעלי לחברות אחרות, בחשבון שלנו, לשימושנו הפרטי זה לא הגיע.")עמוד 84 שורות 3-12- במאמר מוסגר אציין כי עדותה זו של התובעת היא רק דוגמה לאופן הרהוט בו התנסחה התובעת בעדותה ורושם אשר קיבלתי ולפיו מדובר באשה אינטליגנטית הבקיאה במינוחים רלוונטיים). אלא שעדותה של התובעת ולפיה הכספים עברו הלאה לא נתמכה בראיות כלשהן - לבד מעדותה ויתרה מכך, מהווה על פניו עדות מפי שמועה, הואיל ולפי עדותה של התובעת בעלה היה זה אשר אמר לה כי הכספים עברו הלאה (שם וכן, ראו עדותה בעמוד 94, שורות 20-22). לכך יש להוסיף כי בעלה של התובעת - פלדמן, העיד כי אמנם חלק גדול מהכספים אמנם עברו לחשבונם של התובעת ושלו ובאותה נשימה הוסיף ואישר כי לנתבעת אין כל יכולת או נגיעה בחשבונות אלו. משעדותו זו עולה ברורות כי הנתבעת מצידה העבירה את הכספים לחשבונות הפרטיים של התובעת ובעלה ולא לחשבונות של חברת בונים ומוגנים. כך בעמוד 125 העיד בעלה של התובעת:
"העד, מר פלדמן: בערך, כן.