זאת ועוד, ספק בעיני באם ניתן לבסס דוקטרינה זו רק על מקרה אחד אשר מוצג בתמיכה לטענה ולפיה כך נוהג עורך הדין תמיד. ולבסוף- ספק בעיני באשר לחוזקת הראייה, בשים לב לכך שהלכה למעשה מדובר במילה מול מילה - מילתם של העדים שהם אחים - אשר לא נתמכה בראייה חיצונית כלשהי (ובכלל כך בפרט לא בהקלטה, הגם שמר גרינצייג טען כי הצטייד במכשיר כאמור ואולם הוא היה תקול - ראו עדותו בעמוד 62 שורות 1-7) - אל מול עדותו של עו"ד וינדר אשר שלל את טענות עדים אלו.
לאור זאת, לא מצאתי כי בעדויות אלו יש כדי לחזק טענותיה וגרסתה של התובעת - ונוסף על כך - בשים לב לכל הראיות וההנמקות כפי שפורטו לעיל בהרחבה - ממילא אינני סבורה כי היה בעדויות אלו כדי להטות את הכף.
- טענות נוספות המועלות על ידי התובעת ואשר לגישתה יש בהן כדי לשלול את תוקפו של הסכם ההלוואה, כמו גם את תוקפם של נספחיו - נסבות על רשלנות נטענת של הנתבעת כלפי התובעת וכן, טענות הנוגעות לעושק וכפיה. אפתח בטענותיה האחרונות של התובעת המתייחסות לעושק וכפיה. אשר לטענות אלו - התובעת טענה טענות אלו באופן כללי ובעלמא - מבלי שפירטה מצוקה ספציפית וקונקרטית, בשלה התקשרה בהסכם, הגם שלא רצתה להתקשר בו. לכך יש להוסיף כי בהתאם לעדות בעלה של התובעת - כפי שהובאה לעיל בסעיף 100 לפסק הדין - בעלה של התובעת אמנם היה לחוץ לקדם את פרויקט הבניה בו התעסק ואולם, הודה כי בצד זאת הנתבעת לא לחצה עליו לקבל כספים. בדומה ונוסף על כך, העיד בעלה של התובעת בעמוד 116 שורות 15-18 כי:
"העד, מר פלדמן: הכל יכול להיות, אבל אני לא, הלחץ שהייתי (לא ברור) וקיוויתי שזה יצליח לא נתן לי הרבה לחשוב,
כב' הש' ביבי: אבל זה לא פרש שהלחיצו אותך, נכון? זה לחץ שלך. ממה נבע הלחץ?
העד, מר פלדמן: לא, פרש לא הלחיצו אותי.
יתרה מכך, בעמוד 124 לפרוטוקול, הוצג לבעלה של התובעת הסכם עם מלווה חוץ בנקאי אחר איתו התקשר וממנו עולה כי הריבית שעליה הסכים גבוהה בהרבה מזו אשר נגבתה על ידי הנתבעת 2.5% אחוז לחודש לעומת ריבית בשיעור 14% לשנה אשר נגבתה על ידי הנתבעת) עובדה שאף בה יש כדי לתמוך בכך שהנתבעת לא הפעילה לחץ על בעלה של התובעת או כרתה איתו הסכם בתנאים שאינם סבירים.
- מכאן אפנה לבחינת טענתה של התובעת ולפיה הנתבעת התרשלה כלפיה. טענתה זו משתיתה התובעת ראשית על כך שהנתבעת ידעה כביכול כי המצב הכספי של בעלה או של חברת בונים ומוגנים אינו טוב ולמרות זאת החתימה אותה על הלוואה במסגרתה מושכנה דירתה. טענה זו נשללה על ידי כמפורט לעיל בסעיף 100 לפסק הדין - שם פורט בהרחבה כי התובעת לא הוכיחה כי המצב הכספי של חברת בונים ומוגנים או של בעלה היה לא טוב עובר לנטילת ההלוואות - ההיפך הוכח כי ההסתבכות הכלכלית החלה רק שנים מאוחר יותר.
יתרה מכך, התובעת הוסיפה וטענה כי לא היה היגיון כלכלי בנטילת הלוואה מהנתבעת לשם מחזור המשכנתא מבנק לאומי, הואיל וההלוואה מהנתבעת הייתה בריבית גבוהה יותר. אלא שראשית - בעדותה בעמוד 73 שורות 7-13, אישרה התובעת מפורשות כי הסכימה למחזור המשכנתא בריבית יותר גבוהה כי סמכה על בעלה (קרי כי נמסר לה גם מידע באשר לפערים בין ההלוואה שהיא נוטלת לבין המשכנתא לבנק לאומי והיא הסכימה לכך).