על כך יש להוסיף כי אמנם במסגרת הסכם ההלוואה אוחדו גם הלוואה המיועדת לצרכי התובעת ובעלה (ובכלל כך לשם כיסוי המשכנתא לבנק לאומי) וגם הלוואה לצרכי חברת בונים ומוגנים. אולם, ראשית, בהינתן שהנתבעת ביקשה כי כבטוחה להלוואה ישמשו דירת בני הזוג וכן, דירת גולדברג ואלו היו ממושכנות לבנק לאומי - על פניו לא היה מנוס מכיסוי ההלוואה לבנק לאומי לשם התקשרות בעסקה זו ולמצער- אינני סבורה כי הדרישה ולפיה הבטוחות תהינה "נקיות" משעבודים נוספים, אינה לגיטימית. נוסף על כך - כפי שפורט בסעיף 18 לעיל בהרחבה, הנתבעת הראתה כי העבירה ישירות לחשבון התובעת ובעלה סך של 2,585,000 ₪ מתוך הכספים אשר אלו לוו - ואילו התובעת מצידה לא הציגה כל ראייה המלמדת כי כספים אלו או חלק מהם אמנם הועברו לחברת בונים ומוגנים. לאור זאת, הרי שממילא התובעת לא הוכיחה כי החלק הארי בכספים לא הגיע לשימוש בני הזוג. אציין כי לטענת התובעת הסיבה בעטיה ביקשה הנתבעת לאחד בין שתי ההלוואות היא רצונה להתחמק ממגבלת הריבית הקבועה בחוק אשראי הוגן. אלא שמגבלה זו חלה רק מקום בו סכום ההלוואה נמוך מסך 1,197,707 ₪ (כנטען על ידי התובעת עצמה - ראו האמור בסעיף 40 לעיל לפסק הדין), שעה שסכום ההלוואות אשר הועבר לחשבונם של בני הזוג ישירות יותר מכפול מסכום זה.
זאת אף זאת, חלק מיסודות עוולת הרשלנות היא הוכחת נזק. אשר לכך, התובעת טענה לנזקים כפועל יוצא מההפרש בין שיעור הריבית אשר היה עליה לשלם בגין המשכנתא לבנק לאומי לבין שיעור הריבית בהתאם להלוואה דנן. אלא שראשית כפי שכבר פורט - ממילא הייתה התובעת מודעת להפרשים אלו והסכימה לכך. מבלי לגרוע מהאמור - בתמיכה לטענתה באשר לשיעור הריבית נשוא המשכנתא של בנק לאומי - הציגה התובעת חוות דעת מטעם רואה החשבון מוטי רוזנפלד. אלא שהתחוור כי זה לא ראה את מסמכי ההלוואה לבנק לאומי (ואלו אף לא הוצגו בפני בית המשפט) ונקודת המוצא שלו הייתה כי סכום המשכנתא לבנק לאומי היה נמוך ממיליון ₪. דא עקא שנקודת מוצא זו נשללה הן בעדות בעלה של התובעת אשר העיד, בעמוד 118, כי ההלוואה עמדה מלכתחילה על סך העולה על מיליון ומאתיים אלף ₪ והן מהרישום בפנקס רישום המקרקעין המלמד כי ההלוואה הייתה על סך שני מיליון ₪ .
יתרה מכך עד זה הסתמך על מידע שגוי ובהתאם לו יש להחיל על ההלוואה את המגבלה הקיימת בחוק אשראי הוגן (ראו עדותו בעמוד 24) - למרות שמגבלה זו אינה קיימת במקרה דנן - הואיל וסכומה עולה על סך של 1,197,707 ₪ (וזאת גם ככל שיבחן רק הסכום שהועבר לחשבון התובעת ובעלה). עוד התחוור כי המומחה מטעם התובעת טען כי יש להחיל על ההלוואה ריבית בשיעור 7.9% לשנה, ברם לא היה בידו להציג את החישוב העומד בבסיס קביעת שיעור זה, הואיל והוא טען כי מדובר בחישוב הקיים בדפי העבודה שלו אשר אותם לא הביא לדיון (ראו עדותו בעמוד 26). בנסיבות אלו, לא מצאתי לקבל את חוות הדעת מטעם התובעת והנני קובעת כי ממילא התובעת לא הוכיחה נזקים כנטען על ידה.