"המשמעות היא כיום מאחר ולא הייתה כאן עסקה רווחית והכל קרס שאין כל חובה להשיב את הכספים. חוות דעת הלכתית מפי הרב יעקב ברונפמן, בעמ"ס 'שערי אברה', בין היתר על הלכות ריבית מצ"ב כתצהיר".
הא ותו לא. קרי אין בתצהירו את אותן עובדות המפורטות על ידי הרב ברונפמן בכל הנוגע לכך שהסכמתו לשבועה וכן כי לא היו רווחים לפרויקט וכי הנתבעת עצמה לא איתרה נכסים של החברות הנ"ל לשם פירעון החוב - בכלל ובמועדים רלוונטיים - בפרט.
לאור האמור הרי שהתובעת כשלה מהוכחת טענתה ולפיה ככל שמוחלים תנאי "היתר עסקא" במקרה דנן, יש בכך כדי לפטור אותה מהשבת היתרה לסילוק כפי הנטען על ידי הנתבעת וכי עליה לשלם רק את החזר קרן ההלוואה.
- מבלי לגרוע מהאמור ועל מנת שהיריעה לא תצא חסרה, הוספתי ובחנתי את המשמעות אשר ניתנה למינוח "היתר עסקא" במסגרת הפסיקה ובכלל כך, את התנאים לתחולתו כפי שנסקרו במסגרתה. אשר לכך, יריעה נרחבת לפרשנות מינוח זה, הקדיש בית המשפט המחוזי בתל אביב בה"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 5317/86 בנק המזרחי המאוחד נ' צבי טישלר ואח', תשמ"ח(2) 353 (1987) (להלן: "עניין טישלר") - מפי כבוד השופט גורן. באותו העניין נטען על ידי לווים אשר נטלו הלוואה מבנק המזרחי, כי בהתאם לתנאי ההתקשרות חלים על ההלוואה תנאי היתר עסקא.
בית המשפט פתח והבהיר כי תורת ישראל אוסרת מכל וכל נטילת ריבית ומחמירה מאוד באיסור זה. על רקע איסור זה כפתה המציאות הכלכלית צורך למצוא דרכים מותרות לקבלת אשראי. הדרך אשר נמצאה מבוארת בתלמוד במסכת בבא מציעא, דף ק"ד ע"ב [6] היא ה"עיסקא":
"ה"עיסקא" הקלאסית בנויה כך, ש"המלווה" או הנותן, נותן סכום כלשהו ל"לווה" או למתעסק כדי שיעסוק אתו, יסחר ויפעל כדי להשיג רווחים באמצעות הסכום המושקע. הסכום הראשוני מתחלק לשניים - חצי הלוואה וחצי פקדון ("פלגא מלווה ופלגא פקדון"). כמובן שכל הרווחים הנובעים בגין המחצית שהיא פקדון שייכים לנותן ואין עליהם שום איסור ריבית והרווחים בגין המחצית שהיא הלוואה שייכים למתעסק ונשארים אצלו.
בהתאם לתקנת חז"ל, משלם הנותן למתעסק שכר-טרחה בעבור התעסקותו עם הפקדון, חוץ מהרווחים המתחלקים ביניהם, בדרך זו אין בהתעסקותו של המתעסק בחלק הפקדון התעסקות חינם שיש בה משום ריבית עבור ההלוואה שקיבל. סכום שכר טרחת המתעסק יכול להיות סכום קצוב מראש או אחוז מהרווחים או כל דרך אחרת מותרת על-פי ההלכה.
מתן מעמד של פקדון לחלק מההלוואה משמעותו איפוא כפולה: