ביום 18/12/18 הועברו סכומים כדלקמן לחשבון בבנק לאומי סניף 855 שהוא חשבון משותף לתובעת ולבעלה - פלדמן, בשלוש העברות נפרדות: 150,000 ₪, 200,000 ₪ ו - 150,000 ₪ ובסה"כ 500,000 ₪.
נוסף על כך ביום 16/1/19 הועבר לחשבון בבנק 20 סניף 468 - אף הוא על שם התובעת ובעלה - פלדמן - סך 1,020,000 ₪.
קרי - אין חולק כי בסך הכל הועבר על ידי הנתבעת לכיסוי המשכנתא של התובעת ובעלה וכן, לחשבונות משותפים של התובעת ושל בעלה סך של 2,585,000 ₪.
- כבר בשלב זה אציין כי התובעת אינה כופרת בכך שתשלומים בהתאם להסכם ההלוואה ונספחיו בוצעו ואולם, לטענתה הכספים לא הועברו אל חשבונה, או לא נועדו בעבורה, אלא בעבור עסקי בעלה - פלדמן - טענות אשר תתבררנה ותפורטנה להלן. עוד התובעת אינה חולקת על כך שהסכם ההלוואה, נספחיו וכן הסדרי תשלום המאוחרים לו - כולם כפי שפורטו לעיל - הופרו. בצד זאת טוענת התובעת כי בגין ריביות הנובעות מההסכמים שולם סך של 1,954,497 ₪ (אציין כי בכתב התביעה טענה התובעת כי שולם סך של - סך של 2,600,000 ₪ ואולם, בסיכומיה טענה התובעת לתשלום סך של 1,954,497 ₪ - כפי שנטען על ידי הנתבעת - ראו סעיף 32 לסיכומים. יחד עם זאת, אציין כי לטענת הנתבעת סכום זה שולם בתוספת מע"מ). בכל הנוגע לסכום זה, יובהר כבר עתה כי בהתאם לנטען על ידי הנתבעת החזרי ההלוואה בוצעו - לבקשת פלדמן - רק על ידי חברת גנים ומוגנים וזאת, כנגד חשבוניות מס אשר הונפקו על ידי הנתבעת. גם טענתה זו האחרונה של הנתבעת לא הוכחשה על ידי התובעת.
- לאור הפרת החובה להשבת הכספים לנתבעת, פתחה הנתבעת בדצמבר 2021, תיק הוצאה לפועל - אשר מספרו 501920-12-21 לשם מימוש הבטוחות ובכלל כך, למימוש המשכנתא על שתי הדירות - דירה 5 (המוחזקת על ידי גולדברג) ודירה 10 - היא הדירה נשוא הדיון, בה מתגוררים התובעת, בעלה וילדיה (להלן: "תיק ההוצל"פ"). במסגרת תיק ההוצל"פ מונו באי כוח הנתבעת ככונסי נכסים לשם מכירת הדירות.
- ביום 22/6/22 הגישה התובעת יפוי כוח במסגרת תיק ההוצאה לפועל (עמוד 182 לכתב ההגנה).
- ביום 4.5.2023, התקיימה ישיבה לפני ראש ההוצל"פ כב' הרשם אוהד אשר. לישיבה התייצב בעלה של התובעת בלבד, התובעת לא התייצבה. בסיום הדיון קבע כב' ראש ההוצל"פ כי: "החייבים נטלו מהזוכה הלוואה בסכום של מיליוני שקלים ולשם הבטחת החזר ההלוואה, שיעבדו את דירת מגוריהם". ראש ההוצל"פ שלל את הטענה כי יש למנוע מימוש המשכנתא עקב מגורי הילד הנכה בדירה שכן "כאשר נטלו את ההלוואה כבר היו הורים לילד נכה כלומר הם ידעו שקיימת אפשרות שככל והחוב לזוכה לא יוחזר הם יידרשו לעזוב את הדירה שתשמש להחזר החוב".
לאור זאת, הורה כב' ראש ההוצל"פ הורה על פינוי הדירה ופסק דיור חלוף למשך 18 חודש בשיעור 6,500 ₪ ובסה"כ 117,000 ₪ אשר ישולמו לחייבים עם פינוי הנכס.
- בהמשך לכך ביום 24/5/23 שלחה התובעת לנתבעת הודעה על ביטול הסכמי ההלוואה ושטרי המשכנתא. במסגרת הודעה זו, פירטה כי לאחר קבלת יעוץ מטעם הסיוע המשפטי, היא הבינה כי הנתבעת הטעתה אותה ועשקה אותה. כך, נטען כי ההסכמים אשר נכרתו הוסכמו מאחורי גבה של התובעת ובתיאום עם בעלה ומבלי להסביר לה דבר. עוד נטען כי הנתבעת לקחה ריביות אסורות תוך החלפת משכנתא בריבית פי שניים. התובעת הוסיפה וטענה כי היא הוחתמה על ויתור על דיירות מוגנת ודירה חלופית, הכל כאשר יש לה בן חולה במצב קשה ומשהיה על הנתבעת לדעת כי התובעת אינה יכולה לוותר על זכויות אלו עבור כספים שאינם עוברים אליה. התובעת הוסיפה וטענה כי לחברה אליה הועברו הכספים אין יכולת להשבתם אלא רק מ"גלגולים". לאור כל התנהלות זו של הנתבעת הודיעה התובעת כי הסכם ההלוואה אשר נחתם ביום 23/4/17 וכן כל הנספחים שנחתמו במהלך השנים, כמו גם שטרי המשכנתא מהימים - 23/4/17 וכן 15/5/19 - בטלים ומבוטלים.
- בד בבד, הגישה התובעת את התביעה לפני, במסגרתה עותרת היא כסעד עיקרי להורות על ביטול הסכם ההלוואה וכל הנספחים אשר נחתמו בהמשך לו וכן על בטלות שטרי המשכנתא אשר נחתמו על ידי התובעת ובהתאמה לכך, על ביטול רישום המשכנתא על זכויות התובעת בדירה.
- בצדה של התובענה הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה כנגד מימוש הדירה. בבקשה זו התקיימו דיונים בימים 7/6/23 ו - 26/6/23 בפני כב' השופטת נועה גרוסמן, במסגרתם נחקרה בין היתר התובעת בדבר תצהירה בתמיכה לבקשה.
לאחר מכן, ניתנה ביום 29/6/23, על ידי כב' השופטת גרוסמן החלטה , במסגרתה מצאה היא ליתן צו מניעה כמבוקש, המונע מימוש הדירה וזאת, בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 175,000 ₪ על ידי התובעת. עוד נקבע כי הוצאות הבקשה בסך 25,000 ₪, יובאו לידי ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך.