טענות התובעת:
- במסגרת טענותיה, התובעת אינה מכחישה כי חתמה על הסכם ההלוואה, כמו גם על נספחיו עליהם מופיעה חתימה ואולם, לטענתה - ברקע לחתימתה, דרישת הנתבעת לצירופה באופן מלאכותי כצד להלוואה - הגם שהתובעת לא הייתה זקוקה להלוואה וזאת על מנת שניתן יהיה לשעבד את דירת המגורים אשר לתובעת זכויות בה, כמו גם להימנע מתחולת חוק אשראי הוגן על הסכם ההלוואה - ככל שהיה נחתם רק בין הנתבעת לבין חברת בונים ומוגנים ופלדמן.
- לטענת התובעת, הוסבר לה על ידי בעלה, קודם לחתימתה, כי ההלוואה נדרשת לצורך מחזור משכנתה הקיימת על הדירה והתובעת סברה כי קיים יתרון כלכלי להלוואה זו על פני ההלוואה הקיימת המובטחת במשכנתא לטובת בנק לאומי. התובעת מוסיפה וטוענת כי במועד החתימה על ההסכם, היא התייצבה לבקשת בעלה אצל עו"ד יונה וינדר, כי משך זמן החתימה לא ארך מעבר לדקות ספורות וכי לא הוסבר לה דבר ונבצר ממנה להבין על מה היא נדרשת לחתום.
- לטענת התובעת בהמשך לחתימה על הסכם ההלוואה, ולצורך כיסוי ריביות הנשך אשר גבתה הנתבעת, נאלץ בעלה ליטול הלוואות נוספות או להאריך את המועד להשבת ההלוואות, באופן שרק העמיק את הבור שטמנה הנתבעת לתובעת. עוד טענה התובעת בסיכומיה כי גם במועד החתימה על ההסכמים והנספחים המאוחרים, לא ניתנו לתובעת כל הסברים על ההיבטים המשפטיים וההשלכות הכלכליות של ההסכם ולא הובהרו לה הסיכונים וההשלכות הקריטיות על דירת המגורים שלה והכל בניגוד להוראות סעיף 3(א) לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק אשראי הוגן") וכן, בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן האוסרות על הטעיה או השפעה בלתי הוגנת.
- התובעת טוענת כי דין הסכם ההלוואה והנספחים המאוחרים לו וכן, שטרי המשכנתא - אשר נחתמו על ידי התובעת - בטלות. זאת הואיל ונחתמו על יסוד טעות, הטעיה או עושק או בחוסר תום לב קיצוני ומשכך, בוטלו כדין בהודעת הביטול מיום 24/5/23 והכל כפי שיפורט להלן.
- כך וראשית טוענת התובעת כי - בניגוד לטענותיה של הנתבעת - היא אינה לווה בהתאם להסכמי ההלוואה, אלא מעמדה הוא רק כשל ערבה -ומשכך, חלות עליה כל ההגנות החלות על ערב מכוח חוק הערבות. אשר לכך, נטען כי ההסכמים נחתמו על ידי התובעת וזאת, מבלי שהנתבעת עמדה כלפיה בחובות הגילוי והזהירות לפי חוק הערבות. בכל הנוגע למעמדה של התובעת כערבה, נטען כי תימוכין למעמדה זה של התובעת ניתן למצוא במילים :"בערבות הדדית" אשר צויינו תחת שמות הלווים בהסכם ההלוואה. נטען כי עם כיתוב זה לא הצליח להתמודד מר טל מתוק, העד מטעם הנתבעת ולא ידע להסביר את משמעותו. מבלי לגרוע מהאמור, נטען כי את מעמדה של התובעת יש לבחון באופן מהותי על פי נסיבות חתימת ההסכם ולא על בסיס לשון ההסכם. נטען כי אשר לנסיבות חתימת ההסכם הרי שבהתאם לעדותו של פלדמן צירופה של התובעת להסכם נעשה לשם העמדת דירת המגורים שלה כבטוחה להשבת ההלוואה. נטען כי בהינתן האמור הרי שאין זאת אלא שמעמדה בהסכם זה הוא של ערבה להסכם ולא לווה. נטען כי תימוכין לכך, ניתן למצוא בהלכה הפסוקה ובהתאם לה, כאשר אדם ממשכן נכס ובפרט דירת מגורים כערובה לחיובו של אדם אחר, דינו כמי שערב לאותו חיוב- בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק המשכון. נטען כי לאור זאת הרי שיש להחיל את דיני הערבות על היחסים בין אותו ערב לממשכן ובהתאמה כי לאור זאת, יש להחיל בהקשר לערב זה - ההגנות המוענקות לערב יחיד.
- לטענת התובעת הפרה הנתבעת את חובותיה כלפיה הן ככל שמעמדה כלווה וקל וחומר במעמדה כערבה. כך וראשית טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את חובות הגילוי וההסבר כלפיה. אשר לכך, נטען כי בהתאם לפסיקה חלה על תאגיד בנקאי וקל וחומר שעל מוסד המעניק הלוואות חוץ בנקאי, חובת גילוי לא רק על מסירת נתונים יבשים בנוגע לעסקה העומדת על הפרק, אלא גם על מהות העסקה שהלווה עומד לבצע, ההיבטים המשפטיים שלה והסיכונים הנובעים ממנה. יתרה מכך נטען כי על תאגיד כאמור אף לוודא כי הלקוח הבין את הדברים ואל לו להסתמך על כך שהיתה בידי הלקוח האפשרות לקרוא את המסמך טרם החתימה. עוד נטען כי בהתאם לפסיקה, ההסבר חייב להיות שווה לכל נפש ביחס לשירות שניתן ויתרה מכך כי - ככל שמדובר בלקוח חלש יותר וסוג השירות חדש עבור הלקוח ומסוכן - תגבר חובת הנאמנות. נטען כי חובות גילוי והסבר כאמור מקורן גם בדיני הנזיקין, דיני החוזים ודיני תום הלב. לאור כל האמור נטען כי חלה על הנתבעת חובה להבהיר לתובעת באופן נהיר וברור את משמעות המהלך המשפטי שהיא נוקטת ובמיוחד תוך הדגשת הסיכון וההשלכות האפשריות ולוודא שהתובעת מבינה זאת. נטען כי הנתבעת לא יכלה להסתמך לענין זה על כך שמדובר בבני זוג.
- לטענת התובעת הנתבעת הפרה את חובות הגילוי וההסבר והתנהלה כלפי התובעת ברשלנות רבתי.
כך נטען כי הנתבעת לא וידאה בעצמה כי התובעת הבינה את המסמכים עליהם חתמה - תימוכין לכך, ניתן למצוא בעדויות העדים מטעמה, אשר הודו כי לא דיברו עם התובעת ולא הסבירו לה על משמעות העסקה. זאת בה בשעה שהעדים מטעם הנתבעת העידו כי היה להם חשוב שהתובעת תהיה מיוצגת על ידי עורך דין, על מנת שזה ידאג לאינטרסים שלה יסביר לה וישמור עליה. נטען כי עדות זו מהווה הודאת הנתבעת בכך שההסכם הוא כה מורכב וכה מסובך עד שכדי להבינו נדרש אדם לשירותיו של עורך דין.