אף לגופו של עניין, השימוש בתיאור זה - ייבוא מקביל - גם כאשר הוא קיים, יכול לטעמי, לכל היותר אם בכלל, לשלול את האפשרות להטעיית ציבור הצרכנים בדבר היותה של הנתבעת מוכרת כלי רכב וחלפים כיבואן רשמי של התובעת, אך אין בו משום מענה לשלילת אפשרות ההטעיה בכל הנוגע לטעות אפשרית של הצרכנים עקב השימוש במונח "מורשה" ("מרכז שירות מורשה") בתיאור עסקה של הנתבעת, מונח אשר על פניו מלמד לכאורה מדובר בבית עסק שהינו גורם אשר קיבל הרשאה כלשהי לפעילותו. זאת, כאשר אין חולק כי בתיאור עסקה של הנתבעת ביטוי זה - מורשה - מופיע בצמוד לשמה של חברת טויוטה ולצד לוגו החברה, בווריאציות עיצוב שונות. יש בכך, לטעמי, כדי להטעות את הציבור לסבור כי מדובר במוסך מורשה שקיבל את הרשאת התובעת לפעילותו ומן הסתם מפוקח על ידה.
יצוין, כי ההסבר אשר נמסר מטעם הנתבעת כי ביטוי זה - מורשה - משקף את היותו של המוסך מורשה מטעם משרד התחבורה או היבואן המקביל, אינו מופיע במרבית הפרסומים. מכל מקום, נוכח הצמידות הנ"ל לשמה של התובעת וללוגו החברה בפרסומים רבים של הנתבעת, לרבות באתר הבית שלה, לא די בעובדה זו, כשלעצמה, גם בהינתן היותה נכונה לגופה, כדי להפיג את סכנת ההטעיה, הנובעת מנראות הפרסומים ותוכנם והשימוש בביטוי "מורשה" במסגרתם.
- ודוק. קיימת חשיבות ליכולתו של הצרכן להבחין ולבחור בין קבלת השירותים ממוסך מורשה מטעם התובעת או היבואן הרשמי לבין קבלת השירות ממוסך מורשה מטעם משרד התחבורה או מטעם היבואן המקביל. במסגרת ההליך דנן הוכח, כי התובעת מקיימת פיקוח על מוסכיה המורשים, מעבירה הדרכות מקצועיות ומספקת תמיכה מקצועית שוטפת לסוכנויות המורשות מטעמה וזאת באמצעות היבואן הרשמי בישראל - חברת יוניון מוטורס בכל הנוגע לתחזוקה שוטפת, תיקון תקלות ונושאים אחרים הנוגעים לכלי הרכב המיוצרים על ידה. זאת, בניגוד לטענות הנתבעת בדבר היעדר מוניטין ייחודי לתובעת בתחומים אלו. לא למותר לציין בהקשר זה, כי אף בהחלטת רשם הפטנטים אשר נזכרה לעיל, נקבע שהתובעת פועלת בישראל בתחומים אלו, באמצעות חברות בת או חברות מורשות מטעמה (החלטת רשם הפטנטים, פס' 38-42). אין באמור, כמובן, כדי להצביע על העדר מומחיות של הנתבעת בטיפול ברכבי טויוטה או כדי לשלול קיומו של פיקוח על השירותים הניתנים מצד יבואן מקביל או באמצעות הרשאה ופיקוח של משרד התחבורה. החשיבות הינה במתן מידע נכון ומלא, אשר איננו מטעה, על מנת לאפשר לציבור הצרכנים לקבל החלטותיו בצורה מושכלת.
- ודוק. אני ערה לטענת הנתבעים כי לא הוצגה בבית המשפט מטעם התובעת עדות ישירה כלשהי מטעמו של אדם כזה או אחר שטען כי הוא עצמו, בפועל, אכן נקלע לכלל טעות בנוגע לסטטוס הנתבעת וכי בעת פנייתו לקבלת שירותים מהנתבעת הוא סבר בטעות כי אלו מסופקים ע"י מוסך מורשה של התובעת או היבואן מטעמה. ואולם, כנסקר לעיל, ראשית, בהתאם לפסיקה די בהוכחת פוטנציאל הטעיה על יסוד תמונת הראיות שהוצגה ושנית, עדות בעניין זה נמסרה מטעמו של עד התביעה מאור, אשר העיד על פניות לקוחות למוסך המורשה המנוהל על ידו בעיר סמוכה (בנס ציונה) ועל דיווחים ששמע באוזניו מלקוחות כי טעו לסבור כי מוסך הנתבעת הינו בית עסק הקשור לתובעת או מורשה מטעמה. אכן, יש להביא בחשבון בהערכת עדות זו ומשקלה, כי מאור הינו בעל עסק מתחרה באותו אזור בו פועל עסקה של הנתבעת שהינו אף מורשה התובעת. ואולם, התרשמותי מהעדות כשלעצמה היא כי זו לא כללה סימני שאלה במישור המהימנות. משכך, ואף אם נדרשת הערכה זהירה בדבר משקלה של עדות זו, היא אינה חסרת משקל וכאמור משתלבת בתמונת הטעמים הכוללת בשאלת פוטנציאל ההטעיה. יש לזכור כי מנגד ובמישור העובדתי ניצבת עדותו של הנתבע עצמו, רז, בלבד.
- אני נכונה להניח כנכונה את טענת הנתבעים לפיה עסקת רכישת רכב הינה עסקה משמעותית לרוב הצרכנים בעיקר נוכח היקפה הכספי המשמעותי ומשכך יש להניח כי רוכשי רכב עורכים בדיקה מעמיקה בנוגע לרכישה זו, לרבות בהיבט בית העסק ממנו יבחרו לרכוש את רכבם. עם זאת, נוכח האמור לעיל אני סבורה, כי פוטנציאל ההטעיה קיים עקב תיאור בית העסק כאמור לעיל, ובהתאם להלכת טומי הילפיגר, גם אם טעות ראשונית זו מתוקנת בהמשך לאחר כניסה לבית העסק ולאחר שהלקוחות עומדים על כך שמדובר בבית עסק של יבוא מקביל ולא בסוכנות מורשה של התובעת, עדיין יש לראות בה משום הטעיה פסולה בהיבט מבחן החסות.
- עוד יצוין בהקשר זה, כי אותן דוגמאות שצירף רז לתצהירו אינן מועילות לנתבעים לטעמי, וודאי לא באופן ממשי. מדובר במקרים בהם המילה "טויוטה" אינה חלק משמו של בית העסק ואף לא נעשה שימוש בלוגו של חברת טויוטה באופן שממנו ניתן להסיק בטעות כי המוסך הינו סוכנות מורשית מטעם טויוטה. בנוסף לכך, באף אחד מהפרסומים הללו לא מופיע הצירוף "מורשה יבואן" או "מורשה יבואן מקביל" כך שהחשש לטעות אצל הצרכנים כי מדובר בבתי עסק הפועלים בקשר או כפיפות כלשהם לתובעת, אינו ממשי לטעמי.
- כן מובהר, כי איני סבורה שיש בראיות המומחים אשר נסקרו לעיל, העוסקות בסקרים שנערכו על ידם, כדי לשלול את פוטנציאל ההטעיה במקרה דנן ואני סבורה כי תוצאותיהם של שני הסקרים מלמדות על פוטנציאל הטעיה. כאמור לעיל, אף לפי ממצאי הסקר שערך פרופ' כ"ץ, שיעור משמעותי של כ-18% מהנשאלים סבר בטעות כי הנתבעת הינה משווקת מורשית של היבואן הרשמי ו- 20% מהנשאלים סברו כי אינם יודעים להשיב לשאלה שהופנתה אליהם בעניין זה. היינו, 38% מהנשאלים בסקר שערך מומחה ההגנה הוטעו בפרסומי הנתבעת או לא ידעו לעמוד מהו תוכנם הנכון ולא היו מסוגלים לקבוע כי מדובר בבית עסק שאיננו מורשה של התובעת. כבר בנתון זה, הרחוק לטעמי מלהיות נתון זניח, יש כדי ללמד על קיומה של בעייתיות בפרסומי הנתבעת ועל פוטנציאל הטעיה ממשי באשר לתיאור עסקה של הנתבעת לציבור הרחב. יוזכר ויודגש, כי נתוני תשובות אלו נאספו בנוגע לשאלת סקר "סגורה" וישירה, שהרי כמצוטט לעיל השאלה שהופנתה אל הנשאלים הייתה האם הפרסום הנ"ל הינו מטעם היבואן המקביל או היבואן הרשמי, שאלה המזמינה את הנשאל לבחינה ספציפית של העניין בתוך הטקסט הפרסומי, בחינה אשר ספק אם היה עורך אותה בקריאה פתוחה ומזדמנת ללא המיקוד הכלול בשאלה.
- זאת ועוד. מחקירתם של העדים המומחים עלה, כי רבים מהליקויים עליהם הצביע פרופ' כ"ץ בחוות דעתו בנוגע לסקר מומחית התובעת גב' גולדברג ענבי, קיימים אף בסקר שנערך על ידו וכי מומחית התביעה גב' גולדברג מסרה הסבר או מענה מספקים לחלק מטענותיו.
כך, לדוגמא, בשני הסקרים לא נכלל ניתוח התוצאות בראי השאלה האם בבעלות הנשאלים מצוי כלי רכב, כאשר בסקר כ"ץ שאלה בעניין זה הוצגה לנשאלים אך כנתון רקע בלבד וללא הכללת התשובות בעניין זה בגדרו של ניתוח ופילוח התוצאות (פרו' עמ' 59 ש' 2-15, עמ' 95 ש' 13-18).