סוגיית הסמכות במקרים של דואליות נורמטיבית
- תחולה נורמטיבית של מספר מערכות דינים על מקרה אחד איננה זרה למשפטנו. דיני העבודה עצמם מורכבים למעשה מתשתית נורמטיבית כפולה - דיני החוזים המהווים את בסיסם הנורמטיבי של דיני העבודה, שאליהם מתווספים כללים מיוחדים שנועדו לאזן את חוסר השוויון האינהרנטי הטמון ביחסים הקלאסיים שבין עובדים למעבידים. תחולתם של דיני החוזים על סכסוך כלשהו איננה מאיינת את סמכותו של בית הדין לדיני עבודה, שהרי כאמור במהותו בנוי משפט העבודה על דיני החוזים והשימוש בהם - הוא מעשה יום יום. כך גם לגבי השימוש בנורמות השאובות מתחומי משפט נוספים. בענייננו כזכור הפניה היא לכללי המשפט המנהלי המחייבים כל רשות ציבורית בכל קבלת החלטה על ידה. בעצם תחולתן של מספר מערכות נורמטיביות על מקרה אחד אין כדי לאין סמכותו של בית משפט זה או אחר:
"הקיום במשפט הציבורי איננו דוחה אפשרות של קיום בו-זמני ובמקביל במשפט האזרחי. החוק מסדיר את האספקטים הקונסטיטוציוניים של ביצוע התפקיד, ואיננו פוגם בתוקף החוזי של ההתקשרות עצמה. העובדה שיש להתקשרות שתי פנים תבוא לביטוי במשפט המהותי שנחיל על מערכת היחסים שתהיה מערכת דו-ערכית, אבל אין בה כדי לשלול קיומה של מערכת חוזית" ("נבחר ו"בעל תפקיד", עמ' 88; ראה לעניין זה גם עניין סרוסי, בעמ' 832).
וראה גם:
"בדונו בעניין נושא העתירה שלפנינו יפעיל בית הדין לעבודה את כללי המשפט הפרטי והציבורי. הוא יכריע בתובענה שלפניו על-פי אותה מערכת נורמאטיבית שהייתה מופעלת על-ידי בית המשפט הגבוה לצדק, אילו זה היה דן בעתירה. אין שתי מערכות דינים בישראל, האחת המיוחדת לבית הדין לעבודה והאחרת המיוחדת לבית המשפט הגבוה לצדק. ... אחדות נורמאטיבית והרמוניה שיפוטית מאפיינות את מערכות המשפט והשיפוט. על כן, כאשר בית-דין לעבודה דן בעניין בעל אופי ציבורי, הוא מחיל עליו את דיני העבודה ואת דיני המשפט המינהלי. כאשר אותו עניין עצמו יבוא לדיון לפני בית המשפט הגבוה לצדק (בעתירה על החלטת בית הדין הארצי לעבודה), הוא ידון בעניין על-פי אותה מערכת נורמאטיבית עצמה. שינוי הכלי אינו גורר אחריו שינוי בתוכן. על כן, תורת שיקול הדעת המינהלי, הקובעת אמות מידה ראויות להפעלת סמכות מינהלית, חלה בכל בית-משפט ובכל בית-דין" (בית דין גבוה לצדק 3991/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מז(3) 234, 238 (1993)).