ואשר לעוולת גרם הפרת חוזה, לא ניתן להחיל על הדירקטורים אחריות בגינה. היה להם צידוק מלא להתקשר בהתקשרות עם קבוצת דיין, לאור התנהלותו של מר קנפלר ואי עמידתו בהתחייבויותיו בהתאם להסכם. ומכל מקום, פעולת הדירקטור היא פעולת החברה, ובעלת הדין הרלוונטית של מר קנפלר היא החברה. חריג לכלל זה הוא כאשר הוכח שנושא המשרה פעל באופן אקטיבי כדי להטעות או לרמות את התובע, וכזאת לא הוכח כאן.
- במוקד התביעה עומדת חברה שהייתה מצויה במצוקה תזרימית קשה. כל הפעולות שעשו הדירקטורים נועדו להטיב את מצבה על רקע מצוקתה, לנווט אותה לחוף מבטחים, ולמנוע את קריסתה. הם הפעילו שיקול דעת עצמאי. לכן, דין טענת הרשלנות שמעלה מר קנפלר להידחות גם נוכח כלל שיקול הדעת העסקי. כלל זה חל גם כהגנה מפני צדדים שלישיים, ולא רק ביחס לחברה. ובנסיבות המקרה הדירקטורים פעלו בתום לב, והחלטותיהם התקבלו באופן מיודע. לא היה עליהם להכיר כל פרט בעסקה, והתובע שכנגד מבקש להטיל עליהם לעמוד ברף עסקי לא מציאותי.
- יש לדחות את טענותיו של מר קנפלר ביחס למצגי שווא שהוצגו לו לכאורה. אין לתת אמון בעדותו, שעה ששינה גרסאותיו. תחילה טען כי התקשר בהסכם עם החברה על סמך מצג כי הכנסתה הצפויה של החברה הצרפתית עתידה ליצור תזרים פנוי בסך כ-1.7 מיליון יורו. לאחר מכן שינה את הסכומים והגיע אף ל-600,000 יורו. הוא ניסה להסתיר את העובדה שקרן תמיר-פישמן התנגדה לעסקה לאחר שבחנה את הנתונים הכלכליים הפומביים של חברת ADN. מכל מקום טענת מצגי השווא שהעלה התובע שכנגד קרסה אף היא, לאחר שהתברר כי המצגים השונים היו מדויקים. לעומת זאת, מר קנפלר לא ביצע בדיקה רצינית אחת לפני שהתקדם עם העסקה. מסמך ה"תחזית" עליו נסמך לא היה מחייב, ואפילו הנתונים שבו היו מדויקים.
אשר לדירקטורים, אלה לא הציגו למר קנפלר מצגי שווא. מסמך התחזית לא נערך על ידי מי מהם, לא אושר על ידם, ולא הועבר אליו באמצעותם. ממילא התובע שכנגד הציג גרסאות עובדתיות סותרות לגבי האמור במסמך התחזית, ומכאן שטענתו כי הסתמך עליו לא אמינה. מר קנפלר אף הודה במסגרת חקירתו בדיון בצו המניעה כי הוצג לו תזרים מזומנים בטווח שנדון בדירקטוריון החברה, ומכאן שהתשתית שעמדה בבסיס העסקה הייתה מדויקת ולא מטעה. התנאים המסחריים, שיכלו להשפיע על מצב השכירות של הנכסים בצרפת, היו ידועים גם למר קנפלר, שכן אלה הופיעו בדיווחי החברה.