אין ממש גם בטענותיו ביחס למחלוקת עם חברת הניהול של חברות הנכסים בצרפת. מחלוקת זו לא גרעה, הלכה למעשה, מתזרים ההכנסות הפנוי. ואפילו אם היה החוב פוגע בתזרים, הרי שמר קנפלר לא היה ניזוק מכך, שכן החברה התחייבה לשאת בחובות העבר.
כמו כן, חלק מטענותיו בעניין זה עולות כדי הרחבת חזית, שכן היה עליו לציין באופן ממצה את מצגי השווא שהוא טוען להם בכתבי טענותיו. בשורה התחתונה, מר קנפלר לא הצליח להצביע ולוּ על התחייבות אחת שהחברה הפרה.
- מכל מקום, מר קנפלר עצמו מעיד כי הבין שהוטעה אך לא רצה לסגת מהעסקה היות שכבר השקיע כספים בה. את רוב השקעתו ביצע לאחר שגילה על מצגי השווא המיומרים, ועל רקע זה ויתר על כל טענה בעניין.
בכל הנוגע בעובדת היותו של מר נחמיה ערב אישית לחובות החברה, הרי שדובר במידע פומבי, שפורסם ברבים והיה ידוע גם לדירקטורים. הסכמי ההלוואה אושרו בדירקטוריון ופורסמו. הערות לגביהם נכללו בדוחות הכספיים. אין יסוד לטענה כאילו הדירקטורים פעלו כדי לסייע למר נחמיה. הרי גם אישור העסקה עם מר קנפלר היה מסייע לו באותו באופן. ערבותו האישית לא שקלה כל משקל בשיקול הדעת שהפעיל הדירקטוריון. זה פעל לטובת החברה, ולטובתה בלבד. כמו כן, מר קנפלר מושתק מלטעון כי העסקה עם קבוצת דיין הייתה של בעל עניין, שכן גם העסקה עמו לא אושרה במתכונת המיוחדת לאישור עסקאות שכאלה. אשר לטענות לאינטרס האישי, הרי שלדירקטורים לא היה כזה בקבלת ההחלטה. הם גם לא נהנו באופן אישי מההחלטה. מר קנפלר לא הסביר כיצד העניין האישי הנטען של מר נחמיה השפיע על מערך השיקולים שלהם, ואכן הוא לא השפיע.
- החברה והדירקטוריון שלה השליכו יהבם על מר קנפלר, והוא ניצל זאת כדי לנסות ולגזול נכסיה בנזיד עדשים. היה עליה לפרוע מיליוני ₪ תוך ימים, שאחרת הייתה חשופה לדרישת פירעון מיידי של נושיה. והנה, בשלב זה הודיע מר קנפלר כי אין בכוונתו להשלים את תשלום התמורה לה התחייב, והציע הצעה חדשה. לדירקטוריון נמסר כי למר קנפלר יש קשיים בגיוס ההון להשלמת התמורה. נתון זה הטיל צל כבד על היכולת ליתן בו אמון, שעה שהציג מצג כי ביכולתו לשלם את שנדרש. נוכח זאת החברה חיפשה משקיע חלופי, וכזאת יכלה לעשות, וודאי שכך ביחס ליתרת המניות של החברה הצרפתית.
- בסופו של דבר מר קנפלר לא רצה להתקדם עם העסקה המקורית, אלא ניצל את המצוקה שהחברה נקלעה אליה, וזאת כדי לנסות ולהכריח אותה למכור לו את יתרת אחזקותיה בחברה הצרפתית תמורת נזיד עדשים. גם בתום ימי ההתחשבנות שסוכם עליהם הוא לא העביר את יתרת התשלום, ובכך לא השלים את העסקה המקורית וזנח אותה. הוא גם לא ביקש להאריך את המועד להשלמתה. לכן, גם למר קנפלר היה ברור שהחברה יכולה בשלב זה לחפש משקיע אחר למניות. ההסכם המקורי בוטל בהתנהגות הצדדים באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
- דירקטוריון החברה החליט לבטל את העסקה עם מר קנפלר ולהתקשר עם קבוצת דיין. הוא עשה כן בהסתמך על ייעוץ משפטי שקיבל, לאחר קבלת המידע הדרוש וניתוח החלופות. כזאת עשה בתנאי לחץ בשים לב למצוקתה התזרימית של החברה. מכל מקום, ההצעה של מר קנפלר, שהועברה לדירקטוריון, לרכוש את יתרת האחזקות של חברת ADN בחברה הצרפתית, הייתה נמוכה מהצעת קבוצת דיין. למעשה, האחרונה הייתה עדיפה בהרבה.
- טענותיו של מר קנפלר כאילו ההסכם בוטל שלא כדין לא יכולות לכונן אחריות אישית של הדירקטורים. בהסכם הפשרה שנחתם בהמשך הדרך, סוכם שמבחינה משפטית יראו את מר קנפלר כמי שמעולם לא החזיק במניות חברת גיא ייזום, ומכאן שהביטול המוסכם היה למפרע. אין אפשרות לקבוע בהקשר זה דין אחד לחברה ודין אחר לדירקטורים. אין גם יסוד לטענתו של התובע שכנגד כי אישור העסקה עם קבוצת דיין היה פגום.
- לא רק שמר קנפלר כשל בביסוס טענותיו לאחריות הדירקטורים, אלא שגם את הנזק שהוא טען לו הוא לא ביסס.
לא בוססה הטענה לפיצוי בגין אובדן הכנסות. הוא לא הצביע על עסקה קונקרטית מוחשית, שעמדה על הפרק. בעניין זה יש להראות עסקאות בעלות אופי דומה, ולא הוצגה חוות דעת מומחה מטעם התובע שכנגד לביסוס טענותיו. אין גם בסיס לפיצוי המבוקש בגין הוצאות. כך, אין יסוד לטענת הוצאות המימון, שהרי מר קנפלר הציג עצמו כמי שיש לו הון להשלמת העסקה. אין גם מקום לפיצוי בגין הפרשי שער שעה שהוא השקיע את ההון בעסקה באמצעות מטבע זר, ומכאן ששני הצדדים לקחו את הסיכון לתנודות בשער. כמו כן, אין מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות הנוספות הנתבעות.