התשובות הניתנות לדילמות של מעמד ושל יריבות משקפות הכרעות עומק היורדות לשורש המשפט ולתכליות שהוא בא לקדם. במציאות השוטפת, כשבעלי המעמד והיריבות נלחמים את מלחמתם מול הנתבעים, וכשהדין מוכרע לכאן או לכאן, נוטים אנו להתעלם מההכרעות הללו, העומדות בבסיס במת ההתדיינות, ולקחתן כמובנות מאליהן, ולא היא.
- תובנות כלליות אלה כוחן יפה במיוחד ביחס לשאלה העומדת להכרעה במקרה הנוכחי: הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד שפעלו במסגרתו. כפי שנראה מיד, הטלת אחריות שכזו אינה יכולה להיות עניין של מה בכך. על הפרק עומד עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות, שהוא תנאי יסוד לפעילותן התקינה. ומנגד, פעילות של נושאי משרה לא יכולה להקנות להם חסינות, שכן מסך ההתאגדות אינו בגדר שריון בלתי חדיר. נדרש איזון בין השיקולים העומדים על הפרק, ואיזון זה בא לידי ביטוי במענה לשאלה מתי יקום מעמד לצד שלישי, החיצוני לחברה, לתבוע את נושאי המשרה שלה, ומתי תקום יריבות משפטית ביניהם.
לבחינתו של איזון זה אפנה כעת.
התחשבות בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת אגב עיצוב המעמד לתבוע והיריבות המשפטית
- הכל מכירים את עקרון היסוד של דיני החברות, והוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. "מיום שנרשמה אצל רשם החברות, החברה היא אישיות משפטית עצמאית הנפרדת מזו של בעלי מניותיה והיא כשרה לכל זכות, חובה ופעולה משפטית, המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד" (יוסף גרוס חוק החברות 213 (כרך ראשון, 2016) (להלן: גרוס חברות)).
חברה היא תאגיד הנושא את עצמו. "משקמה החברה, חיץ משפטי מפריד בין נכסי החברה לבין נכסי בעלי מניותיה" (זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 40 (2023) (להלן: גושן ואקשטיין)). תוצאת ההפרדה של האישיות המשפטית היא כי "לחברה כשרות משפטית משלה והיא נושאת בחובות ובזכויות בנפרד מן הזכויות והחובות של יזמיה, בעלי מניותיה או הדירקטורים שלה" (גרוס חברות, בעמ' 220).
- על רקע זה אין זה מפתיע שהדין מכונן יריבות ישירה בין נושא המשרה ובין החברה, וזאת לאור החובות המהותיות שהוא מטיל עליהם כלפיה.
סעיף 214 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) מכונן את החובה המרכזית המוטלת על נושאי המשרה, וכידוע מדובר בחובת האמונים שלהם לחברה (לדיון נרחב בעניין זה ראו לאחרונה את פסק דינו של כב' השופט כבוב בקשות עירייה אחרות 1137/23 דרעי נ' קרן קיימת לישראל (פורסם במאגרים [נבו]; 2025 בפסקאות 84 ואילך) (להלן: עניין דרעי)). ולצדה קיימות חובות רבות נוספות, ולא כאן המקום להאריך (לדיון ראו עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון " 'תפסת מרובה לא תפסת', האומנם? על נורמות התנהגות, מנגנונים פרוצדורליים וביקורת שיפוטית בדיני התאגידים" ספר יורם דנציגר 133, 135 ואילך (לימור זר-גוטמן ועידו באום עורכים; 2019)).